אז באמת שחיפשתי. אבל עד כה לא מצאתי עבודה שאיננה דורשת אף כישור וואטסואבר, יחסי אנוש ברמתו של סאדאם חוסיין בימיו האפלים וגישה סנובית ומתנשאת כלפי כל אדם שעובר על ידי. אבל היום, בעודי משוטטת עם נאטלי בככר המדינה ומודדת בגדים שאני חולמת על לקנות, ברגע שאתחתן עם מישהו ממשפחת המלוכה הבריטית,או לחלופין, עבריין פלילי עם כמה "תחנות" משגשגות משלו,שאל אותי אדון מכובד עם אדון עוד יותר מכובד (ועוד מעונב!) לגילי.
"18", חלפתי על פניו בגישת "אני מצטערת,פדופיל, אבל אני לא בקטע של בני 50. כבר לא".
"את מעוניינת בעבודה חלקית"? הוא שאל את גבי ההולך ומתרחק בצעדים קטנים ומסורבלים,של בחורה שלובשת עקביי 12 ס"מ.
"במה"? הסתובבתי באיטיות, באמונה מוחלטת שהוא הולך להציע לי למכור את גופי למהגרים לא חוקיים תמורת שקי בוטנים.
"אני ירון בלה בלה (= שם משפחה ארוך), ואני מנהל השיווק של חברת לאנקום בישראל. את מכירה את חברת לאנקום"? הוא התכופף לבדוק את המבט שלי. מה אני נראית לך, עיראקית? אני משלכם,אחים שלי. אני את התכשירים שלי קונה רק בחברות צרפתיות או איל מקיאג'!
"מכירה", פתחתי פה גדול ואכלתי בביסים גדולים ולא פריכים את הכובע.
"קחי את הטלפון של אורלי, היא כבר תדבר איתך בקשר לזה. הא, ואיך קוראים לך"? הוא שאל בשעמום, במבט של:"עם כל הכבוד והתעוזה, העבודה שלי היא להתעסק עם בחורות שלידן את עובדת ניקיון לקופה 5, בשם לובה".
"פרנצ'סקה", החרשתי לכמה שניות והסתכלתי על כרטיס הביקור של לאנקום והמספר של אורלי הזאת, עם התמונה של הבחורה עם האודם המנצנץ שנושכת תות.
את אורלי פגשתי בשעה רבע לעשר מתחת לבית שלה. דיברתי איתה מהאוטו שלה והיא הורתה לי לשבת ולחכות לה. ואכן ישבתי וחיכיתי לה. כמו ילדה טובה. כשהיא יצאה, היא נראתה חמימה ונחמדה ולחצה לי את היד.
"מה המידה שלך במכנסיים"?
"אממ, 36...38...", הנהנתי בהתרגשות לאמת את מה שאני אומרת.
"ובחולצה"? היא שאלה.
"מממ...0. סמול." המשכתי להנהן נחרצות בראשי, כולי "אני-לא-משקרת-לך-אני-צריכה-את-העבודה-מה-הקשר-בין-מייק-אפ-לגוף?"
"גובה שלך"? היא המשיכה לכתוב בפנקס הקטן את הפרטים שלי כאילו דפקתי לה את המכונית.
"175", עמדתי על קצות האצבעות של העקבים שלי. היא תקעה בי את המבט של:"עם כל הכבוד, ואין טיפה של כבוד נשמה, כי אני כבר ראיתי פלאי טבע, ואת כולה עוד ילדונת תל אביבית מושתנת שמשחקת עם חברה שלה בבגדי מעצבים-כאילו".
"טוב, אולי 1.70", משכתי כתפיים והסמקתי. כתבה.
"בעיקרון, בלה בלה בלה בלה בלה, חופשים, בלה בלה בלה בלה בלה, סיימת בית ספר? בלה בלה בלה בלה בלה, כסף טוב, בלה בלה משרה חלקית בלה בלה", שמעתי הדים ממה שהיא אומרת לי ולא ממש התרכזתי, מן הסיבה הפשוטה, שהייתי עסוקה מידי בלהכניס את הבטן ולסדר כל קצוות בלונד קטנה שסררה לה מחוץ כתפיי.
"אז אני בהחלט אשמור איתך על קשר,פרנצ'סקה", היא לחצה את ידי ושוב העבירה את המבט שלה מהנעליים הגבוהות שלי לפנים המסמיקות שלי,"וביום ראשון אנחנו כבר נראה אותך בכתובת שנתתי לך" (איפשהו בגבעתיים).
מצד אחד, אני מאוד מאוד שמחה שמצאתי עבודה, עם כסף יותר טוב ממינימום, ומצד שני:
1. אין לי מושג מה אני עושה שם עדיין. לא שמעתי, לא הבנתי, לא התרכזתי.
2. אני מכירה את גבעתיים בערך כמו שאתם מכירים את החברה הזאת של גיא אריאלי, זאת עם הקרחת.
טוב בכל מקרה, עזבו שניה את העבודה שלי. אתמול יצאתי ללא אחד, אלא שני דייטים באותו הערב.
סתם, זה נשמע הרבה יותר טוב ממה שזה באמת.
אם להרוס את הפאנצ'ליין, כרגיל, יצאתי עם דן, הוא ניסה למזמז אותי, ביקשתי ממנו להחזיר אותי הביתה, נכנסתי הביתה, סגרתי את השער, מייקל חבר שלי ושל אלכס התקשר, הזמין אותי לגלידה, החלפתי מהגופייה לסטרפלס, יצאתי אחרי 3 דקות מהבית וישבנו באיזה גלידריה, עשינו סיבוב, חזרנו הביתה. היום:
אמא:"אנטואן,אתה יודע שהבת שלך יוצאת עם המון בחורים לאחרונה".
אבא (ממשיך להתעסק עם המערכת באוטו):"כן,שמעתי משהו כזה, נחמד. נחמד".
אמא:"הא...זה...לא...מפריע לך"?
אבא:"הא? -לא לא. זה בסדר. אני יודע שהיא חנונית." (מסתובב אליי ומחייך). אין. הוא מכיר אותי יותר מידי טוב,האבא הזה.
תכנונים למחר:
-לחדש את הדרכון (כי אולי, במקרה,בטעות, בעזרת השם, יהיה לי בכל זאת כסף ליסוע בסוף לאנגליה באוקטובר כמתוכנן?).
-ללכת לקוסמטיקאית לגבות (כי בבסיס, כולנו אחינועם ניני בצורה כזו או אחרת).
-לבקר את סבתא (שמשוכנעת שמאז שסיימתי לימודים אני יושבת בחוסר מעש וטוחנת חבילות של אוריאו מול הטלוויזיה ואין לי מה לעשות אז אני חייבת לבקר אותה,מה,שאגב,נכון).
(מספר בקבוקי אייס טי שסיימתי היום: 4. והמונה עוד דופק).
פאדיחת היום:
התקנתי בשעה טובה ומוצלחת את המיקרופון במחשב, כדי שאני אוכל לדבר עם פול מאנגליה.
אני:" Just a minute hun, gotta go get some ice tea"
פול:"waiting luv".
(שכחתי להוציא את המיקרופון מדש החולצה שלי והוא שמע אותי נופלת. אחלה).
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
