בדיחת השבוע ששמעתי: דודי בלסר הולך לסיים לימודי משפטים. רייט. אז עכשיו הוא כבר יוכל לאיית,לקרוא ולכתוב :"שרה שרה שיר שמח"?
עוד עלמת חן שהוכיחה שאפשר לקחת משהו רציני ולהפוך אותו לבדיחה (ואני לא מדברת על התוכנית של ריקי לייק הפעם), היא פאריס הילטון, הבלונז' והחמישה כוכבים (שאיתם בודאי שכבה)(בבת אחת!) שמוציאה, תחזיקו חזק כי אתם אוטוטו נופלים- אוטוביוגרפיה. ובשביל לא לאלץ אתכם לקרוא את השורה האחרונה שוב, אני אחזור על זה: פאריס הילטון מוציאה אוטוביוגרפיה. מי היא חושבת שהיא? ביל קלינטון? מדונה? מה כבר כל כך מרתק בחיים שלה? איזה זכרונות ונקודות מפנה בחיים היו לה עד גיל 22? אבא לא רצה לאבזר לה את המכונית ספורט כי היא קיבלה Z בנימוסין והליכות? קטעים נבחרים מן האוטוביוגרפיה המיועדת:
"...בגיל 5 המשרתת האישית שלי,דורותי, לקחה אותי פעם ראשונה לגן חובה. אכלנו לארוחת צהריים נקניקיות עם חומוס והילדים נטפלו אליי בגלל שאבא שלי הוריד מסניף הילטון LA את הפאנקייקים מהארוחת בוקר. חזרתי בוכה הביתה. יומיים למחרת אבא כבר פתח לי גן חובה משלי."
"...היום אני וניקול (ריצ'י) הלכנו לקנות בגדים. קודם כל קנינו חולצה בצבע ורוד פאקצי(ה) מה-ממת, אח"כ הלכנו לסטייליסט הפרטי שלי, שכבר אז יצא מן המשבר והשלים עם כך שהסתיו הזה כולנו נלבוש אפור-עכברי. זה היה רגע מרגש: הוא הלביש עליי את המעיל האפרפר, והרגשתי את עורי צורם בחוזקה. טומאתי. ניקול הזילה דמעה. אח"כ הלכנו לאכול בפלאפל של סמי (מדהים כמה מהר אפשר להגיע לישראל מהוליווד בקונקורד שלך)(אם הוא פרטי,כמובן)."
ועד כאן צחוקים ודאחקות על בחורות בלונדיניות,רזות ועשירות ממני. ממש חכמה על חלשלושים. היום יצאתי מהעבודה כבר ב11:00 כי הרגשתי לא טוב. אני אנסה להשתחרר גם ממחר (גם מחר אני עובדת 
), כי גם ככה אני לא רואה בכך טעם. לא מפריע לי לא לקבל תשלום על היומיים האחרונים. עכשיו אני מבינה כמה קשה זה להיות מוכרת מזון. דאבל מינינג.
בינתיים,אמא שלי, שתזכה לחיים ארוכים,מאושרים,ומלאים בהצלחות של הפועל ת"א,מדברת עם כל העולם שיסדר לי מקום עבודה: היא הספיקה עד כה לדבר עם בתדודה שלי שעובדת בידיעות אם הם צריכים עובדים (את רשותי, נטוראלית, היא לא שאלה), את דודה סופרת אם היא יכולה לסדר לי באיזה חנות סטימצקי במרכז עבודה (זה דווקא רעיון מבורך,מה עוד שדודה סופרת ידועה כאשה עם קשרים ממקור ראשון,נשמע די מבטיח), ומכיוון שדודה סופרת אמרה שיש סיכוי טוב שהיא תשיג לי את העבודה הזו, עצרה את עצמה אמי בינתיים מלשאול את אבא שלי אם הוא צריך יד נוספת לשפכטל בבניין החדש שהוא עושה, או הציעה לי תפקיד בתור "מורידת תותבות" בעבודה שלה.
אני מנסה לחשוב מה עוד קרה היום שראוי לציון (ואני מתכוונת, פרט לעובדה שפטריק ביקש ממני בפעם המי יודע כמה למרוט לו שיערות מן הבית שחי). אנחנו בהחלט מנסים לברר במשפחה המצומצמת מה יסתיים (ע"ע "נסגר") עם הבחור הזה. כ"כ אובססיבי לגבי המראה שלו שאבא שלי מתחיל לפתח חששות אמיתיות שיום אחד הוא יחזור מהעבודה ויגלה את בנו מתהלך בחצאית טוטו ושר "זה עולם קטן מאוד", או במקרים קשים,אף מקליט את זה ושולח ל"כוכב נולד 200-דור ההמשך".
חישובים:
היום בבוקר אמא שלי חישבה אם כתבתי את כל השעות והטוטאל נכון בתלוש עבודה שהגשתי לאיתן, ותהתה על פשר יום שלישי :"התחלת בשעה 8:00 וסיימת בשעה....25:00..."? היא עקמה אפה תוך כדי עלעול בדפים.
"תתקני ל24:00", יריתי לה בקוצר רוח. היא משכה בכתפייה. נו מילא, היא בלונדינית.
לפי החישובים שלי הכסף שהרווחתי עד כה לא מספיק ולא קמצוץ לכרטיס טיסה פתוח לאנגליה, גם לא להשכרת דירה, לא למחייה, אף לא ללימודי תקשורת וקולנוע בבירת האי הבריטי. כמה מפתיע. אז הכסף באמת,באמת ובתמים לא גודל על העצים?! (P.S- תובנה שלא תמצאו באוטוביוגרפיה של מיס הילטון).
פאריס הילטון בפוזת ה"דניאל סטיל" הידועה. אני משתוקקת לרגע בו היא תנסה את מזלה אף בתעשיית הספרים. ג'ון גרישם, מאחוריך!
מה היית מגדירה כחלום חייך?
בוא לא נהיה צבועים ונגיד שכל חיי חלמתי על הרגע הזה, כי במשך חיי חלמתי גם להיות בלרינה, שחקנית הוליוודית, עו"ד פלילית ואף כדורגלן. אבל החלום שלי כבר כמה שנים עכשיו, הוא לעסוק בכתיבה. עיתונאית (רק "צבע". לא מסוגלת להדחף לאנשים לחיים),סופרת, תסריטאות מאוד מעניינת אותי. אם אגיע לידי כתיבת סיטקום זניח אחד בBBC Britain (שזה המקביל של האנגלים לערוץ 11, האוחז איתן ברייטינג של 200 בתי אבות כבר המון שנים),אני ארגיש שהגשמתי חלום,אבל כמובן מקווה לעצור איפה שהשמיים הם הגבול.
במה הכי היית רוצה לעסוק?
במה שאני מגדירה כחלום חיי.החדשות הטובות הן-שאני לפחות החלטית יודעת שאני רוצה לעסוק. שאני רוצה לפתח קריירה ולא להסתמך על איזה חתן עשיר מאוד שיבוא ויציל אותי משוטטות ממושכת במרכזי קניות תוך כדי בכי על מר גורלי.
אילו היית יכולה להגשים לעצמך משאלה כלשהי, מה היא הייתה?
חלום חיי, ובמה אני רוצה לעסוק, ובשלב זה אני כבר חושבת שמחובתי להעיר לכם, שזה שאתם מנסחים שאלה 3 פעמים אותו הדבר, לא הופכת את התשובה למעניינת יותר. זה כמו שאני אשאל אתכם:"איזה ביצה להכין לכם? קשה, לא רכה, או אחת כזאת שאין לה חלבון נוזלי באמצע?
מה היית רוצה לקבל ליומהולדת הבא שלך?
יום הולדתי, הממשמש ובא (ונקבע לתאריך החגיגי במיוחד -יום כיפור), אף פעם לא זוכה לפיאסטה אליו הוא ראוי (גם בגלל שאין לי מספיק חברים וחברות,אבל זה כבר עניין אחר),ובכן, השנה אני מקווה לחרוג ממנהגי משום שאני הופכת חוקית,ולא מצפה לשום דבר חומרי. אני מקווה שאת היומהולדת שלי אני אוכל לחגוג כבר בעבודה שאני אוהבת ומסופקת ממנה (ולמען הסר ספק, הכנת טוסטים איננה עבודה מספקת מקצועית).
איפה היית רוצה להתעורר מחר?
לא כל כך קריטי מבחינתי כל עוד זה לצד בראד פיט, למען האמת.
אילו לפחות 3 דברים את *חייבת* לעשות לפני שתמותי?
פיפי וקקי,אני מניחה, יהיו במקום הראשון, בגלל שאני לא מאמינה שאני אוכל להחזיק עד אז.
במקום השני במצעד, זה לראות את ארסנל משחקת בהייבורי, או במגרשה החדש והנבנה אשבורטון גרוב, משום שזה משהו שאני רוצה כבר המון זמן.
במקום השלישי- לעשות דור המשך.אם אני הולכת מן העולם הזה, ודי בטוח שאני אלך באיזשהו שלב, לפחות להשאיר מזכרת.
אילו 3 דברים לא תעשי בחיים?
1) אני לא "אעשה" בחיים את דיוויד בקהאם. טו מאצ' אוף א פרוטי בוי פור מי. ואני בכוונה לא אומרת "הורסת משפחות", משום שבגידה אצל בקהאם זה סדר יום קבוע.
2)אפגע במישהו חף מפשע (כאשר הגדרת אוהד מכבי/בית"ר נחשבת כפשע חמור ביותר, כמובן).
3) אמות. אני בחיים לא אמות. רק במוות.
מהו האירוע הקרוב שאת הכי מצפה לו?
שהשאלון המאוס הזה יגמר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
