אני שמחה (ובו זמנית עצובה, וגם שבעה. תודה ששאלתם) חגיגית להודיע על שינוי במתכונת הבלוג:
-מעתה נפתחת פינת היורו 2004 המכובדת בכל פוסט, שתעקוב אחריה מסעותיה של נבחרת צרפת בדרך אל התואר הנכסף. נו,הגיע הזמן שננצח באיזה מלחמה,לא?
-מעתה מסע החיפושים של פרנצ'סקה אחר עבודה עובר להילוך אחר (של אשכרה לחפש עבודה ולא רק לדבר על זה).
ועכשיו, חדשות רבותיי. חדשות.
הבגרות באזרחות.
הלכה ממש טוב. יש לי מזל של זונה בסרטים הוליוודים (אני אתן את הדוגמא של "אשה יפה" ולא "שבעה חטאים",במקרה הזה),כל מה שלמדתי (ואתם מכירים אותי, זה לא הרבה), הופיע במבחן בגרות. פתחתי את המבחן והתפללתי:"הלוואי,הלוואי ויהיה על זכויות השופטים ואפלייה מתקנת והבחנה", ולימי, כאילו יש בינינו קשר מיסטי כי הופרדנו בלידתנו (באמת יש דמיון), גרמה לכך שהשאלות יהיו מנוסחות קצת שונה, אך על בסיס כזה:
"טוב פרנצ'סקה,ספרי לנו קצת על זכויות השופטים", וכן "התשובה לשאלה הזאת זה אפלייה מתקנת והבחנה. תספרי לנו בקצרה מה זה". פרק שני- קליל וקל,-פרק שלישי- שואה (מה זה השאלות האלה? מה זה הגישות האלה? מי אלה האנשים האלה? אני רוצה הביתה.) ופרק רביעי...פרק רביעי....למה נתנו לנו לענות על 2 שאלות?! הבטיחו שנצטרך לענות רק על אחת!!
ולסיכום: הלכה ממש טוב.
התעודה.
אז קיבלתי תעודה. כן. כי אני ממש צריכה אותה. מעניין אם אני צריכה להראות אותה להורים ולהחתים.
יש לי ציונים רעים. אבל יש לי גם תירוצים (רעים):
הסטוריה- 75 (אבל לא הגעתי למבחנים).
חיבור- 82 (ירדו לי הרבה נקודות כי נראה לי שהמורה שלי לחיבור עלתה על הבלוג הזה. זה אוטומטית מינוס 20 פלוס סעיף נפשי).
תנ"ך -60 (מותר לי,אני אתאיסטית, והשיעורים נפלו ביום שישי,שהוא היום הכי נוח לבניית ציפורניים).
אזרחות- 64 (מסיבה אידיאולוגית- כשהייתי קטנה ומאגניבה ויושבת בכיכר דיזינגוף עם הרבה רוסים ששותים בירה ממערכות סטריאו משומשות הייתי גם אנרכיסטית. היום אני אפילו יודעת פחות או יותר מה זה אנרכיסטית).
מתמטיקה 3 יח"ל- 30 (בגלל שרציתי סמליות, והציון 3 כשלעצמו היה תפוס (שון)).
אנגלית 5- 73 (אבל אך ורק כי הופעתי לשיעורים רק פעמיים, מתוכם פעם אחת לא הבאתי ספר ופעם שניה המורה תפסה אותי מאיירת עליו אותה עם פאה. הא,ושוט וביריות...).
סוציולוגיה-55 (טוב, לא קשה לנחש למה. אני סוציומטית מטבעי ומתחברת לאנשים בערך כמו שלארה פלין בויל מתחברת לאמירה :"אוכל זה הנאה").
ספרות 5 יח"ל- 57 (כי אומנים אמיתיים אף אחד לא יבין, ויום אחד המורה עוד תבוא ותתנצל בפניי על הציון הזה ותודה ששייקס'פרי זה באמת דוכן למיצים טבעיים).
חנ"ג- 65 (כי הייתי במחזור באורך פלא 3 פעמים בחודש,כי בשאר הזמן פצעתי את שריר המנסרה דבר שמנע ממני לקום(המורה להתעמלות עדיין מחפשת איפה השריר הזה באנציקלופדיות), וכי אני לא אוהבת להגיע לבית הספר בטריינינג של אדידס עם פסים בצד. זה לא מחמיא לי.).
איחורים: -. (רואים?! קצת משמעת לא הזיקה לאף אחד!).
חיסורים: 170. חריג מן המקובל (טוב נו, כשקמתי מאוחר אמרתי לעצמי כבר:"וואט דה האק",לא נבוא היום לביתספר).
שקידה: טעון שיפור.
סדר:בינוני.
הבהרה: לציונים האלה אין כל קשר ישיר,עקיף או דיפלומטי לציוני הגשה שלי שהם גבוהים בהרבה ו..לשאלתכם, כן, נאלצתי לבוא עם מחשופים בשביל לקבל אותם. הלאה.
ספר מחזור.
היום קיבלתי את הספר מחזור שלנו. והגעתי למסקנות חד משמעיות:
-כל מי שכתוב עליו/ה "ותמיד מוכן לעזור" הוא אדם שאף אחד לא מכיר, אאוטסיידר, גמלוני,מוזר, ואנחנו פשוט מניחים שבגלל שאנחנו מקובלים והוא לא הוא יתן לנו להעתיק במבחן.
-כל מי שכתוב עליו/ה "תמיד מסתובב/ת עם חיוך" הוא הקרצייה הנדבק והמתחנחן שכולנו מעיפים ומבטלים בטענה ש:"יש שיעור מאוד חשוב ומסכם בחינוך גופני, אני חייבת ללכת,ביי", וזה עוד בהפסקה הגדולה.
-תמיד זו שמציירת את הגוף של האנשים (וזו תמיד בת, כי אף בן לא יתנדב לחרא הזה), עושה לעצמה גוף של קלאודיה שיפר וציצים של ג'ורדן, ולכל הכוסיות שלא הכירו אותה כל ימי חייהן עושה ירכיים של רוזאן בר ומוציאה להן מחושים מהראש.
-תמיד אלה שיורדים עליהם בספר מחזור הם תמיד,אבל תמיד, הכי מקובלים.
-כל בחורה שמתחילה ב"חמודה ומהממת" היא מישהי שבחיים לא ראינו,או הכרנו, או היה לנו משהו לכתוב עליה.
-כל בחור שכותבים עליו "בשביל לתאר אותו צריך ספר שלם" הוא בחור שאף אחד לא מכיר ורוצים לבזבז עוד שורה על הקטע עליו.
-אם בקטע הכתוב על הבנאדם מוזכר "ספר" או "לימודים", זה לא יגמר טוב.
- 90% מהבנים : עם החולצת כדורגל/כדורסל של הקבוצה האהובה שלהם. שווה. 50% מהבנות- בשמלות של "נשים קטנות",רק במידות גדולות,עם מחשופים רוני מול הופעה מול שוטרים, וה-50% האחרות בבגדי ביקיני מגרים עם רגליים שלא נגמרות ואצבעות רגליים ממש מוזרות.
-ואם אתה באמת מקובל לא יציירו ליד הדמות שלך ג'ירפה או לב או משהו מעאפן בסגנון.
שון.
היום ניסה לבדוק אם אני עדיין מדברת איתו.
עמדנו בחדר המורים,מולנו פלקט בגודל של התחת של איילון שעליו כתוב:"לכל בגרות חוזרת 25 שח'",ושאלתי את גל איפה משלמים להירשם לבגרות החוזרת.
"אצל המורה בלה בלה בלה" (הייתי נותנת שם. בחיי, אבל אני לא זוכרת).
"סבבה", הסתובבתי והוא עמד מולי.
"אבל את יודעת שצריך לשלם",הוא הודיע לי חגיגית. לא, אני לא ידעתי. הפלקט לא היה מספיק ברור. הייתי שמחה אם היו שמים שלט חוצות באמצע החדר מורים ותלמידים לא היו נוהרים לשם עם שטרות של עשרים שקלים.
"לא,מה אתה אומר כפרה? ואני חשבתי שזה בחינם. ביאוס", חייכתי אליו לבבית במבט שכולו:"זה הכל בסדר מייט,אני עדיין מדברת איתך", אך עם זאת מראה הסתייגות של:"כן,אני מדברת איתך,אבל אם אתה עוד פעם מזמין אותי לכל בילוי כלשהו מחוץ לשעות הלימודים, כל השכבה תדע שלוזר כמוך הציע לי להסתובב איתו". אכן מבטים רבי משמעות יש לי.
יצאתי מהבית ספר עם רועי שהחליט לחטוף הצטננות באמצע הקיץ (שזה כל כך מתאים לו). שון ישב שם.
רועי כרך את זרועו סביב כתפיי ואת היד השניה טמן בשיער שלי וצחק איתי בקול רם:"עכשיו הולכים לכיוון ימין". נכון. זה נעשה בידידות אפלטונית שברורה לי ולא כמו הציוני בגרות של כתת 3 יח"ל במתמטיקה. אבל שון לא ידע זאת. ועל המבט שלו,הוא היה חסר מושג קלוש ביותר שאני ורועי סתם ידידים.
רשימת עבודות שהייתי מוכנה לעבוד בהם:
-קרימינולוגית.
-רופאה מנתחת.
-עו"ד פלילית.
-דיילת שירות ב"משביר למחסני אופנה" (כי אף אחד לא מבקר שם).
-מעבירת ערוצי טלוויזיה (אני לפחות מקווה שיש כזו עבודה).
כזאת עבודות אני מחפשת. אבל מה שאני ארצה להיות הכי הכי הכי הכי הכי הרבה (חוץ מאשתו של רובר פירס) זה ממיינת בוטנים. אבל בשביל זה צריך פרוטקציות.
רשימת עבודות שבשום פנים ואופן לא הייתי מוכנה לעבוד בהם:
-דיילת מכירות של המוצרי הגיינה של "קוטקס" (כי באמת חסר לבחורה עם עצבים כמו שלי שבחורים יצעקו לה מאחורה:"מותק, משתלשל לך החוט!").
-טלמרקטינג ("לא רוצה?! לא צריך! על מי אתה חושב שאתה עושה פוזות,הא?!").
-עובדת מזנון בבית קולנוע ("מה ז"א קולה גדול? גודל זה עניין סובייקטיבי,מבין? כל אחד חושב אחרת. יש כאלה ש...לא,לא מעניין אותי שההפסקה שלך עוד מעט נגמרת, אתה תקשיב לי עד הסוף,שומע,חבוב?!"
).
-זאתי ששרה במיקרופון של הקיונים "דומינוווו הפיצה שנותנת את הטעם המושלם!" גם אם זה מוקלט. גם אם זה מוכר כמו דיסק של הביטלס. וכמו העטיפות של הדיסקים של בריטני.
זהו להיום. אתם צריכים מנוחה אחרי אתמול. וגם אני. אבל אתם במיוחד. עוד תהיה לכם שפשפת ביד מכל הגילגולי עכבר האלה.