יום חמישי בלילה,רק אני ואבא ערים בסלון. הוא מעביר ערוצים עם השלט. מזפזפ מזפזפ מזפזפ לו הברנש, תוך כדי יללות מזדמנות שלי:"למה עברנו מ"יס""? 
"הרסת לי את החיים"! 
"על ילדות עשוקה,שמעת"?!
בעוד הוא, מגלגל עיניים בחוסר סבלנות ומנסה מידי פעם לשכנע אותי שטלוויזיה זה לא הכל בחיים. על מי הוא פאקינג עובד?!
הגענו להום סינמה 2. קדחת הדשא! הסרט שחלמתי לראות, בכיכובו של קולין פירת', על קבוצתי האהובה, ארסנל. מיד השבתתי את השלט, פצחתי ברינה ובגילה קטנה, הערתי את כל הבית (את אמא ופטריק), ואחרי הכוסות והצלחות שהתעופפו לעברי (כן, הם עדיין יושנים בסלון/מטבח), תוך כדי ניסיון נואש מצדי להסתיר את העובדה שהמשפחה מתפוררת (ברגע שהאורות בבתים השכנים התחילו להידלק, התחלתי לצעוק באושר:"יאסו! יאסו"! 
),הצלחתי סוף כל סוף לשבת ולראות את הסרט. מיד אחכ' ראיתי רווק פלוס ילד באותו ערוץ בדיוק (בו מככב "יו"! אתה פאקינג שקסי גרנט), ואז פרשתי לי למיטתי. התחלתי לאהוב את ה...הוט הזה.
אבא ואמא עשו מיני-מסיבמבה, כי לשון יש חברה. בהתחלה אבא ניסה עוד לגרום לאמא להסתיר את שמחתה:"לא נורא פרנצ'סקה, מגיע לך הרבה הרבה יותר טוב ממנו".
אני:"אבל אבא,אתה לא מכיר אותו".
אבא <נראה מבולבל>:"ברור,ברור. אבל זה מה שצריך להגיד במקרה הזה,לא"?
סיפרתי לכולם על כל מה שפספסתי, וברגע שאבא שמע ששון מבלה את רוב זמנו במועדון המזרחית "הקסטל" בחולון, נגמרה הסימפטיה:
"הוא לא בא לפה! הוא לא מתקרב לפה! והוא בטח ובטח שלא נכנס לשכונה שלנו כדי לראות אותך! הבושה הבושה." רציתי לקום, ולצאת חוצץ נגד כל מה שהוא אמר. להרצאות לו על פמיניזם,על אהבת אמת, על הפכים שנמשכים, אבל אז נזכרתי שאני מעניינת את שון בערך כקליפת שום, אז פשוט הנחתי לזה. 
יותר מאוחר אמאבא פתחו יין צונן עם זייתים ושמחו וששו על כך שלשון יש חברה, ומהם נחסכו הפאדיחות. בית חם ואוהב,זה מה שיש לי.
שחר.
פטריק איננו חובב כדורגל. קחו את זה כאנדרסטייטמנט. כן,הוא אוהב לשחק כדורגל, בעיקר משום שנורא משעמם לו בבית ספר בשיעורי ספורט (בשיעורים רגילים הוא עושה את היוז'אל: שורף דברים, מרסס כתובות נאצה ובימים שקטים וסולידיים מסתפק בלחשוף את ישבנו בפניי המורה ההמומה. המורה שלו לתנכ' היא המועדפת,מבחינתו), אבל כדורגל בתור צפייה- נו טנק יו, הוא יגיד.
יום אחד סחבנו אותו כל המשפחה למשחק כדורגל בבלומפילד, נגד הפועל פ"ת. נכנסנו לשער 1 (כי אבא יאקי.יאק.), והוא מייד התחיל :"קנו לי גלידה, קנו לי קולה, מתי מוציאים את הארוחות? מה בהפסקה? עוד כמה זמן הפסקה? איפה הקיוסק פה? הלו, מתי ההוא עם הגרעינים חוזר"?), כל מה שהצליח להסיח את דעתו היה איתי שגב, אוהד הפועל פ"ת שרוף שהתיישב ממש בדיוק על ידינו.
פטריק השתוקק להגיד לנו את זה, אבל היינו עסוקים מידי בדבר השולי הזה שהיה ברקע,הממפ,מה שמו,המשחק. אז פטריק סימן לי להחליף מקומות, כדי שיהיה יותר קרוב לתופעת הטבע. החלפנו.
הוא שם מרפקו בהיסוס על כסאו של איתי שגב ופתח:
"אתה לא הבחור מערוץ הילדים"? 
איתי הסתובב אליו באיפוק ואמר:"כבר לא".
-"הא,אז מה אתה עושה עכשיו"? התעניין פטריק בבחור שנראה מעוניין לפתוח איתו בשיחה בערך כמו שאני מעוניינת בפיני בלילי בחוטיני.
-"יש לי את התוכנית הזאת,בערוץ 3,"שחר", על יב"ז. מכיר"?
פטריק הביט בו בחיוך של ניצחון. בטח שהוא מכיר:
"כן כמובן. אה...קיצר?-מתאים לך יותר שמלה נשמה".
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
