i take good care of my stash.
היום עשיתי עוד מתכונת במתמטיקה. (כן,זה הפך למין סדר יום כזה: את כמה בבוקר,הולכת למתכונת במתמטיקה,חוזרת,אוכלת צהריים,הולכת לעוד אחת..).
90% שנכשלתי.
סימן מעודד: אני לא ממש יודעת אחוזים,כך שיתכן וטעיתי. 
אני:"בואנה,איזה רגליים יש ליעל הזאתי.ראית? מושלמות, מושלמות איי טל יה!!"
אלכס:"להה. לא אהבתי. נראה לי אפילו שיש לה בליטות וגבשושיות מוזרות עליהן. היי,בא לי גלידה! נקנה?-לא נקנה... נקנה?? הו,לא...או שכן,מה את אומרת? נקנה..?-נקנה!"
אני:"אתה רציני במה שאמרת לי כרגע"?
אלכס:"כן. אני באמת מתכוון לקנות גלידה".
אמא.
אני:"מקסימום בגרויות,אני אצטרך לעשות השלמות גג בשני דברים".
אמא:"כן. 1. מקצועות ריאלים, 2.מקצועות הומאניים".
אני:"הא...אם את שמה את זה ככה אז 3... יש גם ספורט".
אבא.
אני:"אבא,בא לי לקרוא ספר..."
אבא:"קחי,תקראי את זה. ריתק אותי".
אני:"אבא? הדיאטה המהפכנית של דוקטור אטקינס"?
כמו תינוקת.
שירנסיטה מצלצלת.
אני:"הלו?"
שירנסיטה:"זה בסדר, לא נעלבתי שאמרת לי אתמול שתתקשרי אבל לא התקשרת, בחפיף,בקטנה,בחופשי!"
אני:"אבל את חייבת להבין, עשינו על האש, אכלתי הרבה ונרדמתי מיד אח"כ" (אני נשמעת כל כך כמו ולד בן 3 חודשים. פלא שהיא לא שאלה אם אמי אחזה בי לגרעפס האישור שהכל בסדר).
שירנסיטה:"טוב,את חייבת להזכיר לי דברים גרועים בו כרגע,מבינה"?
אני:"אין בעיה! הוא שעיר, הוא שמן הוא..."
שירנסיטה:"בנועם,יא מפגרת,לא בשון!!!"
אני:"האאא!" 
אני2 (מגרדת בפדחתי המדובללת והאירוטית):"תקשיבי,הוא חבר של רוסיה". (ואם אתם לא מכירים את רוסיה, זה אומר שאתם חדשים פה ולא קראתם את הפוסט שלי על הטריפל דייט המטורף שלי,של שירנסיטה,עמרי, רוסיה ומרוקו.)
-צחקוקים. אין. גדולות אנחנו-.
שירנסיטה:"אז ביום שישי את ישנה אצלי"?
אני:"כן. אבל הפעם בלי לנסות להתעסק איתי. הסברתי לך כבר שאני לא בקטע".
מפגש קולטורות.
בגלל ששירנסיטה מסתובבת עם אשכנזים, ואני מסתובבת...וול, עם תומר (), החברים של שתינו הם...ממש מפגש קולטורות.
לדוגמא: כשחברות של שירן באות אליה, הן מפחדות מפינצ'י. ופינצ'י,כשמו כן הוא, בגודל של עכבר מעבדה אך עם עצבים מרוטים של תרנגול שתלשו לו את כל הנוצות אחת אחת,ובפינצטה.
כשתומר בא אליי (דוגמא אחרת), הוא לא ישים חשבון לפשושון,שהוא זאב בלגי מעורב ברועה גרמני (לשם ההמחשה: בערך בגובה של פטריק. ופטריק...וול,פטריק הוא נער גבוה), הוא ישר יתחיל לריב איתו ולצעוק עליו שלא יסתכל עליו,או לכיוונו, וכשאני אעיף לפשושון כדור טניס כדי שיתפוס, תומר תמיד אבל תמיד ינסה להשיג את פשושון ולקחת את הכדור.
לחנך את אלכס.
הוא לא רצה לבוא איתי יום שישי לקנות אייס-קפה.
"סבבה". אמרתי (לעצמי,בלב. אליו זה היה משהו בסגנון:"בזמנים הכי קשים שלי לא היית בשבילי!!!!!!!!!!! ואת החיים נתתי לך!!!!!!!!! ואתה, הפנית לי גב והלכת לך!!!!!!!!!"), אבל כידוע, צדיקים,מלאכתם נעשית בידי אחרים. חבר טוב של אלכס,רועי (לומד איתי בשכבה לגמרי במקרה),ואני,התחלנו להתקרב. זאת אומרת,אני די חושבת שהתקרבנו, או שהסימפטום בדמות הצעה ממשית ליסוע איתו לארה"ב לא אומר כלום, בכלאופן,הוא,הוא משקיע בי,הוא משאיר לי הודעות away חביבות באייסיקיו עם הקדשה שכולם יראו,הוא מציע לעזור לי במתמטיקה (טוב,אלכס, בעצם בזה, נו אופנס,רייג'ט?-אל תנסה לעזור לי),או בקיצור,אני מצטערת שכולכם נאלצתם לקרוא את החלק הזה, הוא היה מכוון רק לאלכס. אבל אם אתם מתעקשים (ואתם ודאי מתעקשים), גם אתם יכולים לנסות לעזור לי במתמטיקה.
פול ואני.
אני:" i've started this new diet. Atkins diet-do you know it"?
פול:"yeah i know wot it is. you have to eat meat and fried fish all day isnt it"?
אני:"yeah thats the one".
פול:"lol".
אני:"wot"?
פול:"nuttin...it's just that...you must smell like a sweaty old truck driver"
אני:"no i dun!! i still smell good!"
פול:"your breath must be awful. aww.."
אני:"false!" 
פול:"wot are you talking about? i can smell you right from HERE"!
אני:"umm...Paul luv, you're smelling yourself..." 
ועם כבר פול. אז עוד משהו על פול. השיחות הטובות ביותר עם פול הן בוויקאנד (= סופשבוע,לכל הלודאים). למה?- כי בוויקאנד הוא שותה לשכרון, ונכנס לדבר איתי, ואז זה הולך בערך ככה:
פול:"oh god...you dunno how pissed i am"
אני:"then wot are you doing here"?
פול:"talking to women pissed is much stressless, dun you reckon"?
אני:"you do have a point there".
פול:"only now i've noticed you're not a woman! you're a giant shoe !!! and you wanna walk over me!!! ahhhh!!!!"
ומפה זה הופך לפוסט תמונות. אז רפאל,שלא תקרא לי שנית זרזיר רייטינג, כי לו הייתי רודפת רייטינג (דוגמת: שרון איילון), הייתי שמה בכותרת:"יש תמונות! יש תמונות!" ואז כל ישראבלוג היה נכנס, וזה לא משנה גם אם הייתי מצלמת את כף היד שלי, עדיין היו משאירים לי בסביבות ה-300 תגובות של "וואי איזה פצצה"/"בואנה הייתי עושה לך טובה!"/"פחחחח,מכוערת,זיפט עליך!").
נפרגן לכם תחילה עם תמונה של ענבל גבריאלי, בפוזה שנראית כאילו היא נמסה.
זהו פשושון, גבר חיי. התמונה, כמובן, נלקחה ברשות מוחלטת מצד הדוגמן שחום העור הזה. סתכלו,הוא אפילו מחייך.
חבר של פטריק. בורח לי מהחדר.
שמי ת"א סיטי, נכון ליום שני, 31.5.04. לא זוכרת איזו שעה בדיוק.
טוב. זהו. די להיום. הצלמת צריכה מנוחה. גם היא בנאדם ככלות הכל (למרות שחלקכם טוענים אחרת).
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
