פראפראזה

אני רוצה

לטבוע בך.

להשתקף

ולמצוא בך

נתיבים נסתרים.

כמה יופי.

זו העת להציב תמרורי אזהרה.

מפני מה שעתיד לבוא,

ולהרים אותנו מהמציאות

גבוה

רק בשביל ליפול בחזרה.

אבל זו הברירה,

לעוף בכדי להתרסק

או להישאר על האדמה-

ולכן אקפוץ מבחירה.

הנה לפנייך

כלב מורעב,

נחל אכזב,

חלום מוטרף

קרעים מהסתיו.

שארית הפליטה.

עכשיו את מחליטה

האם באלה את חפצה.

יש חלקיקים של אור

באוויר שאני שואף ונושף.

fog

לא לחינם.

בפריטת המיתרים של הלילה

המתארך הזה,

עוד לילה.

להמתין לבוקר שיבוא.

יפרוס עליי סוכת שלומו.

ואתחבא מאחורי החיוך

הזחוח הזה

המרוח הזה

השטוח הזה

שלי.

מישהו אמר לי שתבואי

להרים אותי מהרצפה,

לתפוס בשיערי בציפורניים

משוחות בדם וביין.

אז בואי,

קפצי איתי מכל הגגות הבוערים.

לימדי איתי את התווים.

הראי לי את פנייך,

פתחי לי שערייך,

הציגי את רגלייך.

שפתייך בוהקות על הסדינים הלבנים.

לקום לבוקר בלעדייך,

מבלי שראיתי את פנייך.

שמי יתגלגל מעל חומות ירושלים.

בתפילות שבבית הכנסת הישן,

בהקאות של שיכורים בסימטאות,

בין רגלייך הפשוקות.

בהרי יהודה,

אל עבר המדבר,

בתוך שברי עננים,

וברקפות אשר בסלע.

עוד לגמוע,

ועוד ועוד.

לזרום הלאה

להיות בכל ובלא כלום.

אני

מים.

fog

מתנדנד וכושל

אצא לכבוש את ההר.

יש בי נהרות של אש.

וחושך גדול.

אצא

לקראת המלחמה

המתרגשת ובאה.

אצא

לכבוש את ההר.

בלי עכבות.

ובלי מוסר כליות

כתבת.

השירים

כולם יפלו לרגלייך.

והמילים שלי גם הן שלך.

הכל שלך.

כי את היית בשבילי

האמונה

באינסופשלהשמיים

זרועי הכוכבים.

וכבר באת אליי פעם,

עטופה בדוב לבן,

רחוקה כמו ההרים ההם

שחלמתי אודותם.

ולא ידעתי אז

ואינני יודע גם היום,

את שמך

ואת המילים הנכונות.

"היא הייתה באה לולא הכרתיך"

אלכסנדר פן.

ויש בי צורך לכלות את הכל,

להכיל את הכל

עד שלא יהיה בי עוד מקום.

וכל זה בשביל להרגיש שאני ישני.

בשביל לשרוף ולבעור ולהתכלות.

בשמלת משי,

חיכית לי מבלי לדעת

שאני כבר מזמן אינני.

וסירבת להענות לקריאת

המדבר המר,

כשם שסירבתי לענות

לבכייך הצובט את הלילה.

אני מוסיף

ללא תקנה

כי

זו הדרך,

ולי היא ניתנה.

לרוץ אל תוך היער.

לעקור את הפרחים.

לרוקן את הפחים.

מתישהו הייתה פה מטרה.

"אל תבהל על פיך

ולבך אל מהר להוציא דבר

לפני האלוהים

כי האלוהים בשמים

ואתה על הארץ

על כן

יהיו דבריך מעטים."

קהלת.

fog