אני עד כדי כך חייבת את הבלוג שאני שוב מסתכנת ונכנסת לכרום ><"
אני לא יודעת אם אילו כדאי לי ללכת מחר לאודישנים של המסיבת סיום.
אין ליי שמץ אם האודישן מול כולם או לא.
אבל אני בטוחה שזאת תהיה הפאדיחה של החיים שלי,בעיקר כי יש לי פחד במה.בעיקר כי אני יודעת שכל הפאקינג שכבה שלי וההורים שלהם יהיו שם.
וכי אם זה לא יילך,תהיה לחברה טובה שלי הזדמנות ממש טובה לצחוק עליי במשך איזה שבועיים.
תכלס מגיע לי,אני כל הזמן יורדת עליה,והיא עלי.ככה עובדת המערכת יחסים בנינו.
אני בטוה שיקבלו אותה,תמיד מקבלים אותה.
אני בטוחה שהם ייקחו כמעט את כל מי שייבוא לאודישן,
אבל רק המחשבה של לעמוד מול כולם ולעשות משהו לגמרי משתקת אותי.
אותה החברה המדוברת תמיד בהלם כשאני אומרת לה שאני לא הולכת לאודישן הזה,או לאודישן אחר כי יש ליפחד במה,כי ביטחון עצמי זה לא משהו שחסר.
אני ידבר עם אדם זר,זה קורה עם כל כמה זמן.
אני יקריא את מה שכתבתי בכתיבה מול כל הכיתה (הדי קטנה) לי לחשוב יותר מדי,
אב כשמדובר בלדבר עם אדם שיותר מבוגר וסמכותי ממני,על משהו שאני רוצה לקבל ממנו,גורם ללב שלי לצנוח.
פתאום,אני מתחילה לגמגם.
אני בטוחה שאני נראית נורא.
כל המבטא שלקח לי שנים להעלים אותו ולגרום לו להישמע כמו סגנון דיבור אחר לגמרי תמיד צף מולי שוב.
אני שוכחת את כל מה שלמדתי בעל פה ומתה מפחד.
איך-אני-מתקנת-את החרא הזה?
zero
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: