באד הריבים שלה עם סבתא שלי היא סיפרה לה שכשהיא היא הייתה ילדה ואמא שלה הייתה אחות באיזה בית חולים קטן ברוסיה,היא השאירה אותם שם בבית החולים שישגיחו עליה.
למרות שהיא הייתה בריאה.
לחודשיים.
פאקיג חודשיים שלמים היא גרה בבית חולים.
היא לא הורידה את המעיל גם כשהיא הלכה לישון,כי היה לה קר מדי.
היא אמרה לי פעם שלסבתא שלי יש אופי קשה.
לא חשבתי שזה משהו כזה רציני.
היא אמרה לי,נכון שאת מתלוננת שלפעמים אני קרה ומרוחקת ושזה נראה כאילו שלא אכפת לי ממך,אבל אין לך מושג עד כמה האופי של אמא שלי קשה יותר.
אמא שלי עלתה לארץ עם אחי חודשיים אחרי אבא שלי וכולם.
זה לפחות מה שהיא אמרה לי.
זה מה שחשבתי עד שאתמול סבתא שלי אמרה לי שזה היה הרבה יותר זמן מזה.
שהיא תכננה לעבור ביחד עם כולם,ולא כמו שהיא תמיד אמרה לי,
שהיא לא רצתה להיפרד מהמשפחה ולעבור לצד השני של הגלובוס.
שהיא עברה רק כשנגמר לה הכסף להאכיל את עצמה ואת אחי.
זה מה שהיא תמיד אמרה לי כששאלתי.
אמא שלה החביאה את המסמכים שלה.
השד יודע מה היא עשתה איתם.
אולי שרפה אותם.
או שנתנה לכלב.
היא נשארה לבד בדירה המעופשת
כתבה לאבא שלי מכתבים שבהם היא אמרה שאין לה כסף לאוכל.
שהיא לא יכולה לחטוב קרשים כדי לשים באח.
שקר לה והקור לא עוזב.
הוא שלח לה כסף ואוכל לתינוקות.
היא לא יכלה לעזוב לפחות במשך 8 חודשים.
סבתא לא תמכה בה.
יכול להיות שסבתא שלי כרגיל,מספרת לי סיפורים בהגזמה.
אבל זה טיפה הכניס כמה דברים לפרופורציות ולמקומות שלהם.
אני אוהבת את אמא שלי.
אני מתלוננת שהיא בקושי אומרת לי שהיא אוהבת אותי.
שלדבר איתה זה כמו לדבר לקיר,לא מגיבה.
אבל בכל זאת
עדיין יש לה המון רגעי חום.
אני לא יודעת מה פה אמת,ומה שקר בסיפורים.
יש בהם אמת מסויימת,בזה אני בטוחה.
סבתא אוהבת להגזים.
אני אוהבת את שתי הסבתות שלי
ואת אמא יותר.
למרות שהיא קרה לפעמים
מרוחקת
מתעלמת
אני אוהבת אותה.
ואני פונה אליכם,
לכל הישראבלוגרים שחושבים שההורים שלהם לא אוהבים אותם
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: