שמתי לב שבבתכלס, אין פה בכלל איזכורים על חיי היומיום שלי.
אז אנשי ישראבלוג היקרים, תתכונו לחפירות:
קודם כל, אני בת חמש עשרה ובי' מאי שם בדרום.
כל החברות שלי בגיל שלי, אבל הידיד היחיד שבגיל שלי הוא גם החבר הכי טוב שלי, והוא אחד היצורים המוזרים שידעה המדינה.
אני די בטוחה שלפחות חלק מקהילת ישראבלוג מכירה אותו דרך הפייסבוק למרות שאין לו בלוג.אז כמות הפוסטים שיש לי עליו, היא אחת ויחידה.
פוסט אחד מסכן.
שאר הידידים שלי מבוגרים ממני בשנה ובשנתיים ויש גם כמה שקטנים ממני בשנה, אבל הם מסתכמים בשניים.
אף פעם לא היה לי חבר רציני, שוב, כי כל הידידים שלי מבוגרים ממני, וזה מרגיש מוזר רצח שהוא מבוגר ממני.
יש לי אח גדול שבדיוק השתחרר מהצבא, ומערכת היחסים שלנו עקומה רצח.
זאת אומרת אנחנו עולים אחד לשני על העצבים כל הזמן, וקשה לנו לבלות ביחד יותר משלוש שעות, אבל עדיין אוהבים אחד את השנייה.
ההורים שלי אחלה.
נותנים לי לצאת מהבית רק עד 10, כי הם יצורים לחוצים, אבל אפשר איכשהו להתמודד עם זה.
היה לי חתול שמן וג'ינג'י מהמם, שמת שבוע לפני שעברנו דירה. 23/7/2013
אוכל זה אהבה, בעיקר להכין אותו.
אני מטורפת על לאפות דברים.
הפרעות אכילה קלילות ביותר.לא משהו רציני.
לדעתי אני רזה מדי, זה קטע גנטי.
אבל בכל פעם שאני רואה שהמשקל עולה התיאבון שלי נעלם בצורה מיסתורית.
שמנה שכלואה בגוף של רזה
טפו טפו טפו.
הדבר האכיל הכי יפה שיצא לי להכין:
זירו פרסנט זה בהחלט לא השם האמיתי שלי, וכנראה אני גם לא יספר איך קוראים לי.
ניחושים?מישהו?משהו?
zero percent
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: