"ובכול זאת אני אוהבת.."

תקציר+דמויות.
-פרק 1-
קמתי לבוקר של אחד מימיו האחרונים של החופש הגדול, השמש סינוורה אותי והבטתי בשעון שהראה 11:00,
בדר"כ אני לא קמה בשעות האלה בחופש הגדול אבל היום אני הולכת לנצל את הימים האחרונים שלו עם יאנה גם אם זה אומר לקום מוקדם יותר,
קמתי ועשיתי את כל הסידורים של הבוקר, התלבשתי ויצאתי לדרכי. אני ויאנה קבענו להפגש בבית הקפה שנפתח לא מזמן בחוף המרינה.
נכנסתי לבית הקפה וישבתי בשולחן אקראי, ריח של אוכל מילא את המקום ופתח לי את התאבון.
בדקתי את השעה בפלאפון ובדיוק יאנה התקשרה אליי "הלו?" עניתי ובלב ידעתי שהיא הולכת לאחר "תקשיבי אני מאחרת קצת אבל אל תדאגי אני אפצה אותך" נאנחתי ואמרתי לה שזה בסדר ושאני מחכה לה ונתקתי. באיחור יפה של רבע שעה היא טרחה להגיעה סוף סוף והתיישבה לידי,
"אני מצטערת כ"כ שאיחרתי פשוט.." היא התנשפה מהריצה "אל תדאגי" אמרתי לה בלי להקשיב לה עד הסוף.
היא הפנתה את תשומת ליבי לאחד המלצרים "תראי איזה חתיך הוא יוו" היא התלהבה. גיחכתי בזלזול "לא משהו." בלי לחשוב יותר מדי היא קראה לו.
היא חייכה אליו וסימנה לו עם היד, והוא כבר הבין שהוא צריך לגשת אלינו,
"מה תרצו להזמין?" בקול די חמוד שראיתי איך יאנה נמסה ממנו,"האממ שני קפה ו.."
"ואיזה שהוא מאפה" השלמתי אותה כי היא התחילה לגמגם. "כן מאפה.." היא ניסתה להסב את תשומת ליבו כמה שאפשר,
"רשמתי,עוד משהו?" הוא שוב פעם חייך את החיוך המאולץ הזה שלו,אני יודעת כמה להיות מלצר זה מציק, עבדתי בזה בתחילת החופש הגדול,
לחייך לכולם,להנהן כול הזמן,לדבר בקול רגוע. ככה זה תמיד.
"לא,זהו" עניתי לו כדי שיילך כבר.
"מה נדלקת עליו,סתם איזה מכוער" הבטתי לעבר יאנה ובאמת שלא הבנתי מה היא מוצאת בו,
בסך הכול עוד נער טיפוסי, שיער שחור ועיניים ירוקות. לא משהו שקשה כול כך למצוא, לפחות לא כאן בתל אביב.
"את צוחקת נכון?!תראי איזה מהמם הוא" היא לא הפסיקה להסתכל עליו, "טוב תירגעי קצת,אם תמשיכי ככה הוא גם יקלוט שאת בקטע שלו"
את האמת זה קצת הרגיז אותי שהיא ככה פשוט מתעלמת מהכול ורק מתייחסת אליו, אחרי הכול באנו לכאן לבלות אני והיא.
"את תיהי ב'שחקים' נכון? זה אחד התיכונים הכי טובים בתל אביב" ניסיתי להחזיר את תשומת ליבה אליי.
"כן..כן..ברור" היא פשוט לא הורידה את העיניים שלה ממנו,זה היה כבר ממש מוגזם ובשלב הזה כבר התחלתי להתעצבן.
ההתלהבות שלה פתאום גדלה מרגע לרגע, "טוב מה ניהיה?! מאז שהגענו את לא מורידה את העיניים מהמלצר המכוער הזה!" קמתי בשיא

העוצמה,ובלי לשים לב,אותו מלצר בדיוק הגיע מאחוריי עם מגש ועליו הקפה.
ובשניות מצאתי את עצמי מכוסה בכול הקפה. צרחתי כמו שבחיים שלי לא צרחתי. הקפה היה בין חם לרותח,וזה פשוט כולכך שרף.
"יא חתיכת מטומטם,תראה מה עשית" לקחתי את הדברים שלי ופשוט עפתי משם.
"אלי חכי,אל תלכי" שמעתי את יאנה צועקת לעברי,אבל באמת שזה כבר לא הזיז לי.
אחרי הליכה מה,הגעתי הביתה. ישר הלכתי להתקלח ואחר כך פשוט הלכתי לשכב על המיטה,
הייתי כול כך בעצבים,גם על יאנה וגם על המלצר הדפוק הזה.
לא עברו בקושי חמש דקות,והפלאפון שלי צילצל,מספר שאני לא מכירה.
בהתחלה חשבתי לא לענות,אני אף פעם לא עונה למספרים שאני לא מכירה..אבל אז משום מקום צץ הדחף כן לענות.
"מה?!" עניתי בעצבים
"מדבר אריטום מהמסעדה , המנהל ביקש ממני להתקשר אלייך וחברה שלך נתנה לנו את המספר שלך על מנת שאני אתקשר ואתנצל בפנייך . אז אני מתנצל בפנייך ואת מקבלת מהמסעדה פיצוי, תבואי למסעדה על מנת לקבל את הפיצוי שלך ושוב אני נורא מצטער .."
הוא כיחכך בגרונו וניתק בלי שהספקתי להגיד משהו. התקשרתי ליאנה בעצבים "מה את נותנת לו את המספר שלי?! אני לא צריכה את הפיצויים המפגרים של המסעדה המפגרת הזאת!בסה"כ רציתי להנות איתך ואת החלטת להדלק על איזה מלצר דפוק ולהתרכז רק בו כל היום!"
ניתקתי בלי לשמוע את תשובתה אפילו וטמנתי את ראשי בכרית,לא עבר הרבה זמן עד שנרדמתי,
כשקמתי גיליתי שכבר עבר יום ושהשעה 9 בבוקר. הייתי מורעבת ולפתע קיבלתי סמס מיאנה.
"אני מצטערת על אתמול באמת שאני לאיודעת מה עבר עליי..בואי היום לקניון ב1 אני אפצה אותך על אתמול , מצפה לראותך ;)"
גיחכתי לעצמי ונאנחתי קלות, איך אני יכולה לא לסלוח לה ? היא תמיד הייתה כזאת. ב12:45 כבר הייתי בדרך לקניון.