אעעעע נ'י לסבע גאה:]]

לאחר כמעט שנה של המון אושר, עצב, כאב ונתינה מטורפת, אני יכולה לומר בפעם הראשונה בפה בהחלט מלא, בלי שום רגשי חרטה מסוימים, זה נגמר, אוויר, אפשר לנשום לעזאזל, הקשר הזה נגמר. אי אפשר להצביע על נקודת זמן מסוימת, שפשוט הפכה את הקשר הזה לסוג של פתטי. לא הרגשתי אהבה, לא הרגשתי נתינה, ולא הרגשתי שיש שם מישהו בשבילי, בדיוק ובאותה מידה שאני בשבילו. ראיתי שזה עומד להיגמר, ונתתי לזה להיגמר, בלב שלם, כי הגעתי סופסוף למסקנה שמגיע לי משהו טוב יותר, אני לא צריכה להתפשר, אני יאהב עוד המון בחיים, אז עדיף לסיים את זה כמה שיותר מהר, כי עם איך שהעניינים זזו, זה לא באמת היה נמשך יותר מדי.

עכשיו אני משתדלת לנסות ולשכוח, ברור שזה קשה, היא לא סתם בנאדם בחיים שלי, אבל עדיין, הכרתי מישהי לא פחות טובה, בדרך הכי הזויה בעולם, כמו כל שאר הקשרים שלי, אבל זו באמת הדרך הכי הזויה שיש. כאילו, יש דברים שאני שואלת את עצמי, מי היה מאמין?!. היא באמת אחלה, ויש אישור מכל המבקרות למיניהן, שזה כבר מעולה, אז בכל מקרה, אני אאחל לעצמי בהצלחה בפעם המיליון אלף, אבל לפני הכול, אני אאחל בהצלחה לבנאדם שליווה אותי כמעט יומיום בשנה האחרונה, לא מציניות, מכל הלב, כי בתוכי אני נצרתי כל דקה, כל רגע, כל חיוך. הכול נשאר בתוכי, פשוט שתינו ממשיכות הלאה, לבד.

אז בהצלחה מאמי

לא יודעת אם תראי את זה, אני משערת שמתישהו כן תסתכלי כאן, וכשתסתכלי תדעי שיהיה לך לנצח מקום אצלי, בתוכי, קצת יורדות לי דמעות, אבל יש חיוך ענק שמסמל סוף של דרך ארוכה.

באהבה..