היי זאת ההגשה לבלוג הזה סאמר מקווה שתאהבו :) זה סיפור מדע בדיוני למרות שאני לא הכי טובה בסיפורי מדע בדינוי זה מה שצריך אז אני ינסה ...
****
קפיצה לעתיד
"אמא הם קיימים אני יודע! " אמרתי לה אבל היא כמובן לא התייחסה, "תפסיק החיים השתנו ! תפסיק לדמיין!"
היא צעקה עליי והכינה אוכל, " אמא אני יוכיח...יוכיח לכולם שיש דבר כזה..יש דבר כזה חייזרים! " צעקתי והלכתי לחדר התיישבתי על המיטה, מסתכל סביבי אני מאמין בזה שיש עולם שכולו מלא ביצורים אחרים לא כמונו ,
ישנתי עם הקומיקס הרגיל שלי קורא וקורא עד שאמא שלי שמה לב שיש אור בחדרי , "תישן ! אתה צריך לקום מחר !" שמתי את הקומיקס בצד וחשבתי על זה כל הלילה... חלמתי...
שאני אני ילד בן 11 זוכה כולם מריאים לו...אני גילתי את החייזרים , מביאים לי מדליה ומכבדים אותי..קמתי לפתע לשמע רעשים מהחלון , פתחתי אותו שיפשיתי את עיניי לראות שאני רואה טוב, "לא אני לא מאמין " צרחתי בשמחה אני מקווה שלא הערתי את אמא, יצאתי מהחלון במהרה חללית ענקית עמדה מולי, התקדמתי לעברה ושמעתי קולות , "היי?" אמרתי מצפה לתגובה , משהו זז שם יכלתי לראות את זה "כנס" משהו בתוכי אמר לי.. נכנסתי לחללית , והוו זה ממש לא כמו בסרטים! זה מושלם ... כמו בית כזה קטן מרחף , הדלת מאוחריי נסגרה ורציתי להבין מה הולך פה לא לא פחדתי, "כן שמעתי שבונוס יש חיים ... " שמעתי קול , "מישהו?!" אמרתי בלחש אבל שם זה היה נשמע כמו צרחה, לרגע הייתה דממה, זה חייזרים ?! איך הם מדברים?!
לא עבר דקה והייתי מוקף צלים שהתקדמו והבנתי שצדקתי אלו חייזירים! "אני צריך להגיד לאמא!" אמרתי בשמחה אבל לא ידעתי איך לצאת משם , "שלום ?"אמר חייזר אחד והסתכל עליי ,"היי!" אמרתי לו מתלהב מכל רגע כאילו הוא חלום , "בוא" אמר חייזר אחר והחזיק אותי, והוו הם נראים ממש כמונו טוב בערך, הם לא כחולים כמו שכולם אומרים יש להם ראש גדול וגוף קטן ממש כמו הבראציות של אחותי,
"נראה לו?" שאל חייזר אחד, לא הבדלתי בינהם אבל מהצד ראיתי חייזר אחד שרק הסתכל עליי, חייכתי אליו וסובבתי מבטי בחזרה לאסיפה שהם עושים מולי, הרגשתי שהחייזר הזה בצד בוהה בי! הסתכלתי עליו שוב וחייכתי, כבר הרגשתי לא בנוח , עבר דקות ועמדתי שם ,"טוב די!" צעקתי על אותו חייזר שנבהל וברח משם ,"אופס" כל האסיפה הסתובבו אליי, "בוא ילד" גרר אותי חייזר והושיב אותי במושב כלשהו, "לאן?"
"לעתיד"
שמעתי עתיד כולי הייתי בהתרגשות שלא יודע מאיפה באה..עתיד?! "אלף שנה קדימה וזה מה שיהיה" אמר החייזר וחייך, בהיתי בו הוא עדיין חייך , "הממ טוב! " אמר החייזר, "יש לכם חיוך שונה" אמרתי
"כן תחדש לנו.."צחק חייזר אחר , "אתם ממש לא כמו הדרדסים " צחקתי, "לא כמו בקומיקס שלי " מילמלתי,
"הגענו" שמעתי קול ,"מה כל כך מהר לא הרגשתי כלום..."
"אתה לא אמור" הם גררו אותי החוצה והוו ראיתי עולם ... ראיתי חייזירים ובני אדם וחלליות מרחפות באוויר וגם מכוניות לידם , האנשים שונים...לבושים שונה כמו חליפות כאלה, והחייזירים שם בני אדם לכל דבר , והוו סוף סוף אני רואה את העולם שדמייני, חבל שאני לא יכול לצלם , "זה כל כך יפה" אמרתי בוהה בהכול לא רוצה לצאת משם , "צריך ללכת "
"לא לא רוצה!" צרחתי, "חייב אם תישאר פה עוד כמה דקות תישאר פה לנצח ואתה לא רוצה שזה יקרה" "דווקא כן " חייכתי, החייזירם הסתכלו אחד על השני מופתעים כמו מאיפה בא היצור הזה... "טוב אבל אנחנו צריכים לחזור למאדים " הם אמרו ולקחו אותי חזרה לחללית והוו איזה הרגשה מוזרה זה אחרי שרואים את העתיד, "אני חושב שתחזור הביתה" "לאא אני רוצה להיות איתכם במאדים " "זה לא אפשרי לבן אנוש" הינהתי בעצב בזמן שהחללית חזרה לביתי עדיין היה חושך , "ביי "אמרו כולם ונופנו לשלום , חיבקתי את כולם ודמעות יצאו מעיניי, הם הסתכלו עליי מוזר ואז חייכו אחד לשני והחזירו בקידה מוזרה, נשכבתי על המיטה מנסה לעכל הכול ... אולי אני לא יוכיח את זה לעולם אבל בשבילי הגשמתי חלום וזה מספיק לי... רק חבל שאני לא אחיה עוד אלף שנה:\ XD
****
הסווף יצא קצת ארוך..סורי מקווה שאהבתם♥
בבלוג זה
בכל הבלוגים
