זוכרים שסיפרתי על נמרוד ? (לא משנה הנה תקציר ) :היינו ידידים ממש ממש טובים, בחיים לא היה לי ידיד כזה , וגם לא נראה לי שיהיה לי אף פעם..
סמכתי עליו הכי בעולם, דיברנו על הכל , ושלא נדבר על זה שהוא היה
בין הראשונים שסיפרתי לו שההורים שלי גרושים (זה היה בהתחלה כשהם רק התגרשו)..
הוא גם קצת תמך בי בזה , היחיד שיכלתי לספר לו קצת ממה שעובר עליי בקשר אליהם
וזה בגלל שהוא היה ידיד טוב שלי וגם ההורים שלו גרושים , והוא עבר בערך מה שאני עוברת..
אח"כ אהבתי אותו, והוא אותי , היינו חברים הכל היה טוב ושמח אבל הייתי צעירה יותר ,
נכון רק בשנה ממה שאני עכשיו, אבל החשיבה שלי הייתה דפוקה .
התעצבנתי המון על דברים קטנים שהוא עשה , וזה קרה אחרי שנפרדתי ממנו
כי לא הייתי בטוחה אם אני אוהבת אותו בתור חבר או בתור ידיד ...
המשכנו לדבר אבל הוא אהב אותי כיותר מידידה ואחרי שהוא אמר לי את זה פנים מול פנים
ואני כמו סתומה פשוט שתקתי ואמרתי שאני חייבת ללכת (אוי כמה אני מצטערת על זה, לא רציתי לפגוע בו... )
הקשר קצת התדרדר, הוא המשיך הלאה , אבל הבעיה הייתה שהוא המשיך ממני הלאה גם בתור ידידה,
לא הייתי מוכנה לוותר עליו ובמקום לדבר איתו כמו שצריך,
הפכתי את זה שנפגעתי מדברים שהוא עשה ל"איזה מעצבן הוא , הוא חרא " , קיצר הפכתי את זה לכעס.
איכשהו התנתקנו אבל לא שכחתי ממנו אף פעם..
הוא איתי בשכבה , לא איתי בכיתה, והשנה אנחנו רק בשני שיעורים ביחד (מדעים ומתמטיקה ) ..
ניסיתי המון פעמים להחזיר את הקשר אבל הוא התייחס אליי כמובן מאליו,
נזכר בי פעם בשבועיים וכל שאר הזמן עשה כאילו אני לא קיימת . החלטתי להפסיק את זה,
זה פגע בי ...
דיברתי איתו ואיכשהו זה הגיע למצב שהוא אמר שאנחנו צריכים כן לשמור על הקשר שלנו
ואני אמרתי "איזה קשר בדיוק ? "
מפה זה אשמתו , אני לא דרשתי ממנו מחוייבות , תתקשר אליי פעם ביום או משהו כזה,
רק שיחליט . וכשהוא לא היה מסוגל לעשות את זה אמרתי לו שאני לא רוצה שאפילו יסתכל עליי
כי הוא כל הזמן התסכל עליי בקטע של התעניינות כזאת , הגניב מבטים,
אבל לא הוציא מילה , המשיך להתעלם ממני . זה חירפן אותי .
והגענו לאתמול , היו לנו שלוש שעות מדעים רצופות ואנחנו לומדים את השיעור הזה ביחד...
הוא ישב בנקודה שהוא יכול להסתכל עליי בקלות (בנקודה שאני עם הפנים אליו , סוג של..)
בשעה הראשונה התאפקתי לסבול את המבטים שאמרתי לו להפסיק לתקוע ,
מבטים שלא היו כמו פעם , הפעם גם אחרי שתפסתי אותו מסתכל הוא המשיך להסתכל עליי,
לא בקטע של לבהות , בקטע של אותו מבט "מתעניין" , היה קשה לי לפענח את המבטים שלו והשארתי את העיניים עליו
בזמן שהוא השאיר ת'מבט עליי , בסופו של דבר הוא הזיז את המבט ואני נשארתי לנסות לפענח מה זה אומר ..
זה קרה כלכך הרבה פעמים שכבר התחרפנתי , ואני יודעת שאומרים שאם תפסתי אותו מסתכל
זה אומר שגם אני הסתכלתי , ובמקום מסויים כן, אבל לא הבנתי מה הוא רוצה .
אז בין השעה השנייה לשעה השלישית של מדעים ניגשתי אליו ..
איכשהוא כמו דפוקה אמרתי שהוא היה ידיד ממש חשוב לי אבל גם אם אני רוצה להשאר איתו בקשר
הוא הורס את הכל עם ההתנהגות שלו (פירטתי לו את ההתנהגות שלו ואמרתי שאני כל הזמן
מנסה להסביר לו את זה ) ואז כבר אינלי חשק להשאר איתו בקשר כי מה זה שווה .
הוא אמר שהוא לא יכול לדבר עם אף אחת כמו שהוא דיבר איתי ,
ושבחיים לא תהיה לו ידידה כמו שאני הייתי ..
הוא שאל אם אני רוצה לחזור לקשר ואמרתי לו שלא נראלי שאי פעם הקשר שלנו יחזור למה שהוא היה ,
ושממש לא משנה לי כי לי יש ידידים משלי וחברות וגם לו יש, שנינו התקדמנו ...
הוא אמר שאולי כדאי לנסות .. אמרתי לו שאני לא דורשת ממנו פעם ביום בשעה ארבע אתה צריך להתקשר
או דברים מהסוג הזה , אבל אני כן צריכה שהוא יחליט ולא פעם אחת יתעלם ממני פעם אחת יתקשר פתאום..
"סגרנו" ש'טוב אז בואי ננסה לחזור לקשר' , אני שונאת שכאילו הוא מסכם איתי את זה ..... זה דפוק .
אחרה"צ הוא סימס לי ודיברנו כזה כמו פעם ...
ועוד פעם התחלתי לחשוב עליו ? פאק .
זאת לא הייתה המטרה של השיחה . רק רציתי להיפטר ממנו , אלוהים רק להיפטר ממנו .
ועכשיו כל הדברים יחזרו על עצמם והוא יתנהג חרא כרגיל , ואני עוד פעם אתחיל לנסות לשכוח אותו .
אשכרה משימה בלתי אפשרית .
אני אומרת לכולם ששכחתי ממנו, שאני באמת לא אוהבת אותו, שהוא לא חשוב לי , לא כלום ........
לפעמים אני באמת באמת מרגישה ככה , אבל , אולי זה לא ככה ?
אנחנו באמת כלום בשבילי ?
עריכה : זה מעצבן שאני קוראת ת'חפירות שלכם , ת'סיפורים שלכם, ת'שירים שלכם, ואכפת לי ,
ואני מגיבה ומייעצת ומפרגנת ואתם - כלום .
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
forever young ;]
