אחרי חודש שלא הייתי כאן ולא כתבתי,אז
הגיע הזמן.
לא שכזה מישהו קורא את השטויות שלי .
המון דברים עברו עליי בזמן הזה ונתחיל בדבר הכי בסיסי.
היה איזה גבר טמבל שכתבתי עליו שבגללו התחלתי את הדיאטת רצח הזאת.
אז היום 10 קילו פחות תוך חודשיים הוא בעניין.
הלכנו לסרט וכל הזמן הוא אמר שרזיתי ממש.
לבשתי שמלה מידה 38 שנראתה עליי כמו שק תלוי והוא בחן אותי כמו איזה
נתח בשר בשוק.
נגע ברגליים,נגע ביידיים ופסק "יש לך עוד עודפי שומן פה".תרדי עוד קצת".
הרגשתי כמו פרה.
ישבנו בסרט בראשון לציון בסינמה סיטי שזה עיר הבירה של הערסים בישראל
ותוך דקה הוא נרדם והתחיל לנחור.
אחרי שעה וחצי של ריר שנוזל לו מצד ימין של הפה על הכסא,הבנתי משהו.
דיאטה זה טוב,אוכל זה רע.
אבל אם כבר גמילה מפחמימות,שוקולד,וסוכר אז גם צריך להיפטר מהטמבל הזה.
אף אחת לא רוצה אותו והוא תלוש מהמציאות.
תחשבו שהוא יושב במסעדה,בודק את הבלקבארי שלו ומתעצבן.
אני בתמימות שואלת מה קרה?
והוא עונה-"איזה קרציה הבר רפאלי הזאת,רוצה שאני אבוא לקאן".
לא חי בסרט????
אז כמו שקרה להרבה בנות בתהליך המשקל,גם אצלי פתאום זה נעצר וזה
המקום לשלוח ליולי לוין המון אהבה ותמיכה והצלחה.את תרדי בובה,זה ברור.
ולא איכפת לי שאת לא סובלת אותי,אני חושבת שאת מקסימה.
אז לא מרימים ידיים ולא מוותרים,ולאט לאט זה ירד.
ה59 יהפוך ל55 וכן הלאה.
אני רוצה להגיד פה עוד משהו אם אפשר.
מלא בנות מדהימות יש פה.מוכשרות,יפות,חכמות.
אבל המון שנאה עצמית.זה מעבר לדיאטה,זה מעבר ללהיות יפה ולא נוזלית.
יש כאן בנות שחותכות את עצמן,או רוצות להיעלם לגמרי,שאנה פשוט תסחוף אותן
יחד איתה.
וזה עצוב,כי יש להן הרבה מה לתרום.
אני לא בעד החיים בכל מחיר,ובסוף כולנו נמות בכל מקרה.
אבל אתמול בשירותים של הקניון בעזראלי יצאה בחורה רזה רזה,כמעט שקופה מהתא.
היה לה וריד בולט במצח,רגלי גפרור בתוך שורט קצר מידי וקצת שאריות של קיא בשיער המתולתל.
היא הריחה נורא,לא יפה בשום מובן,חולנית ,עצובה,כבויה.
הכל בסדר? שאלתי אותה.
היא הזיזה בקושי את הראש והלכה.
מצד אחד ריחמתי עליה,מסכנה.מצד שני קינאתי בה על יכולת השליטה.
היא ניצחה את היצר,היא שולטת בגופה.
עד שהבנתי שהוא זה שכבר שולט בה.
אז אם את קוראת שורות אלה,את בת 17 בערך עם תלתלים ותיק ענק והקאת חצי שעה
בשירותים של הקניון-
סליחה שלא חיבקתי אותך.
ושיהיה לך טוב,היכן שלא תהיי.