מזל טוב לי.

הייתי אמיצה ורצינית וחדורת מטרה וזה הצליח.

אני הצעתי לו לצאת. אני ניסיתי ואני יזמתי הכל.

יצאנו בחמישי בערב. ישבנו בבית קפה ודיברנו על החיים.

היה לי נורא נחמד.

לפעמים זה קצת מרגיש כאילו הוא מנסה יותר מדי להרשים אותי, או לצאת בחור רגיש ופגיע כדי שאני ארצה אותו. שזה קצת מיותר ומעצבן בעיניי, אבל אני מניחה שזה יעבור.

בשלב מסויים יצאנו החוצה.

ואז הוא אמר כל מני דברים על כמה שאני מיוחדת ושלא היה לו אף פעם קשר רציני ושהוא תמיד נפגע ושהוא רוצה לנסות ועוד כל מני כאלה.

תכלס אני יודעת שהכל בולשיט. 

הוא נראה טוב. יש לו ביטחון עצמי. סביר להניח שהוא בוחר לא להיות במערכת יחסים אמיתית בדרך כלל.

וואלה לא אכפת לי במיוחד.

אם הוא רוצה קשר ואם הוא לא, אני אזרום.

כי אני רוצה את שני הדברים. 

ברור שאני רוצה אהבה אמתיתי ומכילה ובונה.

אבל אני גם רוצה להתנסות וללמוד ולהכיר את העולם הזה של קשרים רומנטיים.

אני רוצה להכיר מה זה מגע.

אני רוצה להתנשק ולקיים יחסי מין.

אני רוצה ללמוד.

ולא אכפת לי במיוחד אם הוא ייתן לי את הסיפתח ואז זה ייגמר ואני אצא לדרכי לחפש את האהבה האמיתית שלי עם קצת יותר מושג על העולם,

או שזה יקרה דווקא איתו.

באיזשהו מקום אני קצת מנצלת אותו.

אבל לא אכפת לי...

קיצר אחרי כל הדברים האלה שהוא יכל גם לא להגיד כי הייתי מנשקת אותו בכל מקרה כי זאת הייתה המטרה שלי בכל הערב הזה,

הוא ביקש לנשק אותי והסכמתי.

וזה היה קצת מוזר. כל כך לא ידעתי מה לעשות עם עצמי. הייתי מודעת להכל. למרקם ולתחושה ולטעם ולתזוזות ולשניות שעוברות וללשון שצצה לה שם.

אני שמחה שעשיתי את זה כי ככה לומדים, אבל אני צריכה להתאמן על זה חחחח יש עוד הרבה על מה לעבוד. 

וזהו נראה מה יקרה עכשיו. אם הוא ירצה להמשיך או לא ולאן זה יתקדם. 

העיקר שהחיים שלי כבר לא עומדים במקום יותר.