אז ככה. 

כרגע אני יוצאת עם בחור שממה שזה נראה עד עכשיו הוא אגואיסט מוחלט ולא אכפת לו ממני במיוחד. מבריז, לא מתקשר, אפילו כשאני אומרת לו שאני ממש מדוכאת וצריכה לדבר. אבל אני כן נמשכת אליו וכיף לי איתו וזה קליל כזה וכשהוא מתנצל אני נמסה מיד. 

באחת הפעמים שכעסתי כי הוא לא דיבר איתי והרגשתי דחויה יצאתי עם ידיד שלי לשתות ודבר הוביל לדבר ויצא ששכבתי איתו.

הידיד רצה שזה יהפוך למשהו מעבר אבל לא רציתי כי לא הרגשתי שאני יכולה לראות אותו בצורה כזאת כשאני לא שיכורה ודחויה..

בזמן האחרון הבחור שאני יוצאת איתו היה ממש נוראי אליי. באמת שהייתי במצב נפשי נוראי ולא היה לו אכפת.

ביום שני הרגשתי ממש ממש רע. חתכתי. עישנתי מלא. קיצר דיכאון.

וידעתי שאני לא יכולה לדבר איתו כי הוא לא יבין ולא ינסה לעזור וגם לא יהיה לו איך כי הוא היה חלק מרכזי בהרגשה הרעה שלי.

אז קראתי לידיד.

והוא בא מיד. בלי שום בעיה. למרות שהוא ידע בדיוק על מה אני הולכת להתלונן.

והלכנו לטייל בשכונה. 

ישבנו בפארק על מין במת עץ כזאת עם סורגים

דיברנו על החיים

התלוננתי לו על הכל

היה לי נורא כיף

משחרר

פשוט

באיזשהו שלב הוא התחיל ללטף לי את הראש, ואני הנחתי אותו על הרגליים שלו.

המשכנו לדבר ככה עד שיצא שאיכשהו הגענו למצב שאנחנו מאוד מחובקים. מאוד מחובקים.

ואז שאלתי למה הוא לא עושה כלום עכשיו. 

הוא אמר שהוא לא רוצה להיות היזיז שלי. שאבוא אליו בכל פעם שמישהו אחר גורם לי להרגיש דחויה.

שתקתי.

הוא נישק אותי בכל זאת.

והתמזמזנו לנו ככה על המתקן הזה. בכל מני דרכים צורות ובסיסים. 

היה לי נורא כיף. והייתי מאוד פיכחת.

בשלב מסויים חזרנו לבניין שאנחנו גרים בו.

ואז עצרנו ליד החדר שלו. 

התחבקנו מלא זמן והיה מאוד לא ברור מה הולך לקרות. מין מתח כזה.

בשלב מסויים הוא נישק אותי.

התנשקנו ככה במסדרון בערך עשר דקות. וזה היה עדין ומקסים והרגשתי מעבר לרצויה פיזית. הרגשתי אהובה.

ואז הלכתי לישון.

ועכשיו אני מתלבטת.

כי בוודאות אני כן נמשכת אליו גם כשאני לא שיכורה.

והוא גורם לי להרגיש כל כך טוב. וזה כל כך קל איתו.

אני יודעת שהוא באמת אוהב אותי.

הוא יודע הכל, על כל המצב הנפשי שלי. ואוהב אותי בכל זאת.

ואני גם אוהבת אותו. המון.

וזאת בדיוק הבעיה.

שאני יודעת שזה לא יכול להיות קליל איתו.

להיות איתו זה באמת.

בלי להשתרלל.

בלי משחקים.

ואני לא יודעת אם אני מוכנה לזה. אני כל כך במצב דפוק כרגע.

ואני לא רוצה לפגוע בו. ואני לא רוצה לקלקל את מה שכבר יש לנו. אני לא יכולה לאבד אותו, באמת שהוא החבר הכי טוב שלי.

ואני יודעת שהמצב כרגע פוגע בו בכל מקרה.

ואני יודעת שאני גם די נהנית להיות כלבה ולשחק באנשים ולהרגיש כל יכולה. שבלי להבטיח כלום אני יכולה לקבל כל מה שאני רוצה.

זאת הרגשת כוח שאף פעם לא הייתה לי וזה מאוד מספק.

וזה לא שאכפת לי יותר מדי מהבחור השני, אבל אני די נהנית להיות עם שניהם. ותוך כדי זה להתחיל עם אנשים בטינדר.

אני בשלב השרמוטה בחיים שלי. הכלבה שמשחקת באנשים. 

ומערכת יחסים עכשיו היא כל כך לא מה שבא לי לעשות.

מצד שני, זה יעשה לי רק טוב.

ואני יודעת מה הבחירה הנכונה והטובה והאנושית.

ועדיין קשה לי לקבל אותה. 

אז אני לא יודעת מה לעשות...