אתמול הדלקתי נר נשמה לסבתא שלי
היום בכיתי אחרי חודש וחצי שהעיניים נותרו יבשות
בחודש וחצי האלו עלו בי המון רגשות שלא הסכמתי לעצמי להרגיש
את הגוף שלי זה לא עניין במיוחד, והוא נכנס בי עם מיגרנות וכאבי בטן ורמה גבוהה ויציבה של חרדה, גם אם לא היו התקפים ממשיים.
אני מתחילה לחשוב שיש לי פיברומיאלגיה וחבר טוב שהוא גם רופא באמת אמר שזה נשמע לו ככה
בכמה התקפים האחרונים שלי הכאבים בלתי נסבלים ומפושטים לכל הגוף
ולאחרונה בכל התקף מיגרנה אני גם מקיאה, משלשלת ובאופן כללי לא מסוגלת לקום מהספה מרוב שהשרירים בצוואר ולאורך הגב דבוקים אחד לשני
ויש לי פוסט טראומה מורכבת והפרעת אישיות
אז היאח הידד, נהפכתי לרשימת אבחנות בפוטנציה שאם אלך לקבל אותן זה לא יעניין אף רופא שיש לי גידול במוח וישר יגידו שכל סימפטום שלי הוא פסיכוסומתי ולא יתייחסו אליי
הכסף מתחיל להגמר
אני צריכה להזיז את עצמי ולהגיש בקשה לקצבת נכות
יש לי כל כך הרבה דברים לעשות ואני מרגישה יותר מדי חולה מכדי לעשות אותם
אני כל כך מתגעגעת לסבתא שלי
אבל אין לי זמן להיות נוסטלגית ועצובה
ומצד שני בין אם הייתי עצובה או לא, החודשים עוברים ועדיין לא הגשתי בקשה לקצבה.
הכסף מתחיל להסתיים
והנה אני מרגישה את הידיים והרגליים מזיעות ואת ההתקף חרדה מגיע
היום אני אעשה את המינימום הנדרש
אולי מחר גם כן
אבל מחר זה מחר
והיום אני צריכה רק לעבור את היום
בבלוג זה
בכל הבלוגים
