נמאס לי מעצמי, 

נמאס לי שכל דבר קטן מוריד לי את המצב רוח לרצפה 

מהups and downs המטורפים האלה 

מהרכושניות שלי 

מהלחצים שלי 

מהפחדים שלי 

מההתנהגות שלי 

מההתכנסות שלי בעצמי 

כבר כמה זמן שלא טוב לי... כאילו הכל תמיד ממוצע עם נטייה לרע, אף פעם לא טוב לי עם שום דבר מסביבי תמיד משהו חייב להרוס. לא מסוגלת להיות שלמה עם שום דבר. 

אני נופלת ונופלת ושום דבר לא מחזיק אותי. 

אני מתגעגעת להודו להרגשה הנהדרת שאני שלמה עם עצמי וששום דבר לא מטריד אותי... 

עכשיו סיימת עם כל המבחנים ונכנסתי למצב טורבו של עבודה בניסיון לחסוך כסף לקראת כל הדברים שתכננתי לעתיד הקרוב (הנסיעה למזרח, המעבר לגור עם החבר, הלימודים) ואין לי באמת זמן לעצמי אני תמיד בריצות בניסיון לחסוך לעתיד או לרצות אחרים ואני לא חושבת על עצמי ועל עכשיו, איזה מין חיים מחורבנים אלו כל הזמן לחשו ב על העתיד ולא להתמקד בעכשיו, מתי יגיע כבר העתיד הזה שבו כל הזמן והעבודה והאנרגיות שאני משקיעה ישתלמו? 

אני זקוקה לזמן הזה עכשיו

בא לי פשוט שבועיים של שקט מכולם ומהכל

לישון על הים באוהל לבד ולנגן בגיטרה ולא לדבר עם אף אדם

לא לעבוד לא ללמוד לא לתחזק קשרים פשוט להיות לבד עם עצמי. 

אני חייבת למצוא תחביב להשקיע בו את הזמן שלי כרגע ולהנות ממנו אחרת אני רואה את עצמי משתגעת בתקופה הקרובה. 

ביי. 

ג'יין.