קניתי היום תרמיל ובזאת סיימתי, כמעט לחלוטין, את ההכנות לקראת הטיול הגדול. יש לי פחדים בנוגע לטיול הזה, כמו למשל מה יקרה אם אני אחלה, מה יקרה אם החברה לטיול תאבד את עצמה ואני אצטרך "לשמור עליה" ולהיות הצד ההגיוני תמיד, מה יקרה אם החברה תרצה שנתפצל ואני לא, מה יקרה אם יגנבו לי דברים, מה יקרה אם אני לא אתחבר לאופי של הטיול, מה יקרה ומה יקרה ומה יקרה... 

אבל מעבר לכל הפחדים האלה יש התרגשות וציפיה מאוד גדולים. עוד שבוע וחצי בדיוק אני נוסעת לתקופה של כמעט חודשיים. נשמע מעט בשביל טיול אחרי צבא אבל בשביל זה המון. בתור ילדה לא הצלחתי להסתדר מחוץ לבית בקושי לילה אחד. לא הייתי ישנה אצל חברות, לא הייתי יוצאת לטיולים שנתיים או לטיולים של הצופים, ותמיד העדפתי להיות בבית מאשר מחוצה לו. התקדמתי הרבה מאז. ובל נשכח שאחרי הטיול הזה אני נוסעת לטיול נוסף של חודש. 

יהיה טוב. 

אני בטח אתגעגע כמו מטורפת לחבר. אנחנו מדברים כל יום, כמה פעמים ביום, נפגשים אחת ליומיים בממוצע וזה אף פעם לא מספיק ולא נמאס. מאתמול בערב לא ראיתי אותו וכמה מגרדים לי הגעגועים מתחת לעור ואני רוצה לראות אותו שוב. אהוב חתיך מושלם שלי. 

כמובן אני אתגעגע גם להורים לאחי לחתול ולחברים, משום מה לחבר יש לי ממש אובססיה וגעגועים חזקים אליו. 

אבל יהיה טוב.