אני לא יודעת אם לקרוא לזה לפגוש, או פשוט לחזור אחורה בזמן.
אבל ללא ספק, חג סוכות הוא לא אותו החג בלי סבא שלי
למעשה, שום חג ושום יום הוא לא אותו חג ויום בלעדיו.
למה דווקא הוא?
אולי כי הוא גידל אותי מהשנייה שיצאתי מהבטן יום יום,
דאג לי, אכל איתי, שיחק איתי עודד אותי, שיתף אותי,
צחק איתי, בכה איתי, עזר לי ותמך בי
אולי כי אני מרגישה שאני חייבת לו את החיים שלי
כי אני גאה באדם החזק שהיה, ששרד את השואה ביערות והיה בסך הכל ילד בגיל שלי
כי אני גאה בזה שלמרות הכל הוא עלה לארץ, בנה בית והקים משפחה
כי אני גאה בו ובזכותו אני קיימת ונושמת
אולי כי הוא פשוט סבא שלי, ואני מתגעגעת אליו
