כן, נקרענו מרוב עבודה. פיזית כמובן-רק פיזית.
לא ישנו יותר מדי אלא מה? אבל הצלחנו להגיע לרכבת
די מלאה- אבל מצאנו מקום לשלושתינו באותה רבעיה.
"אאני הולכך לשירותים תשימי עין על הכסא"
-"לא רוצה. אתה מסריח"
"לא נו באמת, תשמרי לי עליו"
-"..."
כמה דקות עברו?
"שלום, אפשר לשבת?"
-"יושבים פה"
הלכה..
חזרה לאחר דקה
"אני אשב פה עד שהוא יחזור"
חוזר.
באה לקום
"לא זה בסדר תשארי לשבת"
הוא מנומס מדי מכדי להקים מישהו מהכסא
אז אמרנו לו:
"לא, אבל בוא תשב, היא אמרה שתהיה פה עד שתחזור"
-"כן נו בוא"
והיא החלה צועקת:
שלא קיבלתי חינוך בבית, וגם בית הספר לא עזר, וגם כשמישהו מתנהג בנימוס אנחנו כועסות(!) עליו! ותתביישי לך חסרת חינוך, בקושי מתגייסים בצבא וגם שם לא תורמת כלום, והדרת פני זקן! (אבל היא כולה בת 40 ומשהו..) וגם היא עייפה ובושה וחרפה לי...
כנראה שהיום לא נותנים ומקבלים כבוד. אלא לוקחים אותו בכח. כופים אותו.
שמעת אותי שניה מדברת וכבר החלטת שאני חסרת חינוך שלא רציתי להתגייס לצה"ל ולתרום למדינה ושאני לא עושה כלום בצבא.
לכי קיבינימט אישה מרירה!
והאיש שליד... אמר שבגלל אנשים כמוהה לא אוהבים יהודים. ואנשים הם לא טיפשים- אני מבטיח לך תו 10-20 שנה אין יותר מדינת ישראל.. בגלל אנשים כמוהה לא אוהבים אותנו וישמידו אותנו...
טוב, לפחות אם נמות כולנו, אולי יקום דור חדש- מחונך יותר. שמחנכים אותו בבית ובבי"ס. שרוצה לתרום לצבא. ותורם באמת..שישמיד שוב את המדינה.