כל הסיפורים הטובים מתחילים בטקילה, סתם תשדעו.
זה סיפור טוב, אבל ממש במזל, כי עוד שוט אחד זה היה יכול להסתיים ממש רע..
אז מתאספים באיזה בית, מתחילים בבירה קסטיל 11%. אני שוקלת להישאר עם הבירה להערב אבל הוא משכנע אותי לזרום עם הטקילה.
אז מוזגים, אחלה טקילה, 120 שקל אפילו לימון לא הייתי צריכה.
4 שוטים, 4 איש, נגמר בקבוק.
אני כבר מסוחררת, מעשנת לי סיגריה. הוא מעשן, מחליפים שאחטות, אני שואבת קצת מבין האצבעות שלו.
מישהי לוקחת גיטרה ומתחילה לשיר, שיר ממש טוב, לא זוכרת איזה
אני מצטרפת בזיוף מושלם לקולות רקע, אבל לא אכפת לי, כיף לי. ואז זה הרגע שהדברים התחילו להידרדר
"בואי בירה!"
"מה אתה דפוק? לא מערבבים."
"נו בואי, נקח בצייסרים, כ"כ קצת לא יזיק!"
"טוב.. רק אחד."
ואז היה עוד אחד
ועוד אחד
ואז היה לי פיפי
הכל מסתחרר, אני פוסעת לשירותים, סוגרת את הדלת ועושה את מה שאני צריכה.
סיימתי, הורדתי מים, פתחתי את הדלת והוא עומד שם, נדחק לי לתא השירותים, פתאום הגוף שלי כבר לא שלי יותר.
הוא מנשק אותי, אני לא קולטת, נעים לי, אבל אני לא רוצה...
"נו די.."
"סקס גרוע אמרת? תני לי להוכיח את עצמי יום אחד.." המשפט הזה נלחש לי באוזן ואני מרגישה שפתיים על הצוואר ואז פתאום אני קולטת מה קורה.
"אני לא רוצה נו..."
נראה לי ניסיתי לדחוף אותו, אבל הוא שוקל כמעט פי 2 ממני ובגודל הוא בטוח פי 2. אני חושבת שהשתחררתי מהאחיזה ובאתי ללכת לסלון, כי אחרת אין לי הסבר איך מהתא השירותים הגעתי פתאום לחדר שינה בקצה המסדרון.
משם זה מעורפל.
אני זוכרת רק שעשר דקות התחננתי עד שהוא עזב אותי לנפשי, 10 דקות ניסיתי להסביר לבן אדם שיכור, כשאני עוד יותר שיכורה, שאני לא רוצה.
ניסיתי לדחוף, ולגרום לו להפסיק, כשהוא גדול עליי בכל מובן אפשרי ולא נותן לי לזוז.
עשר דקות, עד שהוא קלט. עד שכל הסירובים שלי סוף סוף חדרו מבעד לטקילה.
הרגעים הבאים מעורפלים לגמרי:
אני מתקשרת לידיד, הוא אומר שהוא בדרך.
רגע הבא אני אצלו באוטו, בוכה את הנשמה שלי החוצה ומנסה להסביר לו שאני לא רציתי.
רגע אחרי זה הוא מעלה אותי הביתה, מפשיט אותי מבגדיי ומקפל אותם על מגרה בארון.
ואז הכל שחור.
מתעוררת בבוקר עם טעם מגעיל בפה, יש לי בחילה.
יוצאת מבעד לשמיכה, מנסה להיזכר מה קרה.
מבינה שאני רק בתחתונים.
שולחת לידיד הודעה ארוכה מאוד של תודות ובהזדמנות שואלת אם הוא היה נוכח כשהורדתי את החזיה. מגלה שלא. OK.
הולכת לשירותים, מקיאה קצת.
חוזרת לחדר, שמה חולצה. פתאום הברכיים שלי כואבות. רואה שהם מלאים שפשופים. מתי נפלתי?
בודקת את הבגדים לראות אם הקאתי, הם מריחים טוב ונקיים, סימן שלא.
ואז אמא מוסרת לי שהקאתי על רצפת השירותים.
אין לי שמץ מתי.
שוקעת בשיחה ארוכה עם האונס הפוטנציאלי שלי, הוא מצטער ומרגיש רע.
אחלה.
אז טקילה אמרנו?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
