אין עליהם סמל, סימן או טלאי. וקרוב לוודאי, שלא תזהו אותם מהלכים ברחוב. הם נראים כמו כולם במבט ראשון, שום הבדל, שום חיסרון.
אבל אם לרגע אחד, להסתכל להם עמוק בלבן של העיניים, במבט כזה, שחודר לנבכי הלב ולעומק הנשמה, אתם תרגישו בחור ענק, שחור, בודד, שיקריהם השאירו מאחור.
אנשים שבורים הם לא אנשים שבוכים תמיד,
הם לא אנשים שנשארים במיטה בבוקר.
אנשים שבורים הם לא אנשים חלשים.
אנשים שבורים זה הורים שאיבדו ילד, אח שאיבד אח, ילד שאיבד אבא, אישה שאיבדה בעל בטרם עת.
אנשים שבורים הם אנשים שחייהם מתחלקים לשניים. לפני ואחרי, כשכאב גדול וחד מפריד ביניהם.
אנשים שבורים הם אנשים שלעולם אינם מרשים לעצמם להישבר.
הם עומדים בטקסים, עם דמעות ועצב בעיניים, ולך אסור להסתכל.
כי אם מביטים עליהם, יושבים כך ומקשיבים למילים החלולות, חושבים על האח, על הבן או על החבר..
מרגישים פתאום לידם כ"כ קטנים, כ"כ שלמים...
כמעט יותר מידי.
אנשים שבורים..
שנה שעברה הופעתי מטעם בית הספר בטקס ביום הזיכרון לחללי צה"ל, במהלכו הופעתי בפני הורים שכולים.
לקרוא את הטקסט, ולהסתכל עליהם שבר לי את הלב. חזרתי הביתה וכתבתי את זה.
עכשיו לאחר שנה בדיוק החלטתי לפרסם..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
