אומרים שכולם עושים טעויות.
אבל רק אידיוטים לא לומדים מהן.
זה עצוב
שאתה עושה אותן טעויות שוב ושוב.
לא יכולה להגיד שלא ראיתי את זה בא... זה היה מבחינתי רק עניין של זמן. הרי למדתי על בשרי שאחרי "ירח הדבש" איתך מגיע הגיהנום.
וכמה שהתקופה הטובה היא מעולה ומעיפה את הלב קיבינימט ולרקיע השביעי, התקופות הרעות הן נוראיות ורק גורמות לך לרצות למות.
אז הנה, חצי שנה אתם ביחד
וזה מתחיל שוב
"סתומה, מפגרת, סתמי.." זה מה שק' מספרת לי
שאתה וחברה שלך רבים, שאתה לא מקשיב לה. שאתה קורא לה ככה, מתייחס אליה ככה.
שתינו היינו איתך מעל שנה וחצי, שתינו מכירות אותך טוב מאוד מכל כיוון אפשרי
היא רק התחילה להכיר.
"ברוכה הבאה למועדון.. בחורה מסכנה." אני מסננת בשקט מתחת לשמיכות וק' משמיעה גיחוך מיואש. "כן אה, שיהיה לה בהצלחה..."
זה היה ביום שבדיוק באתי לישון אצלה וללמוד למבחן, בדיוק לפני שהלכנו לישון התקשרת אל ק' ושאלת, כשאתה מסטול לחלוטין אם "יש מצב שיש לנו מחר מגן?"
יום למחרת סירבת ללמוד והכרחת את ק' לבוא אליך אחרי העבודה וללמד אותך. מנותק מהעולם, שקוע לגמרי בסמים... איזה הדרדרות עשית, אלוהים ישמור.
אתמול ק' סיפרה לי שאמרת לה שכל הכבוד לי שישבתי לך על הוריד כשהיינו ביחד, שלא נתתי לך לעשן.
חייכתי לעצמי חיוך עצוב. "עדיף מאוחר מלעולם לא..."
אולי יום אחד תבין את כל מה שעשיתי בשבילך, ושמאחורי כל ריב איתך תמכו בי קורות איתנות של אהבה אליך וכוונות טובות.
אני תוהה לעצמי, מה היה כל כך טוב בך שהיה לי כל כך קשה להפסיק לאהוב אותך, שעדיין קשה לי לשכוח...
אולי זה הפונטציאל הזה שתמיד היה בך, אולי זו התקווה "להציל" אותך מעצמך
או איזה תסביך מפגר זה או אחר.
בדיעבד אני מבינה שלהיפרד ממך היה המעשה החכם לעשות..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
