עוד בן זוג, עוד חודש מבוזבז, עוד אכזבה, עוד פרידה
שוב הניסיון להרגיש משהו למישהו כושל כישלון חרוץ, שוב מחלה ושוב אני חושבת עליו.
קשר של שנה ושמונה חודשים, כמה פאטתית אני מרגישה לפעמים... כבר עברה חצי שנה ואנחנו לא מדברים בכלל. לו יש מישהי עוד שניה4 חודשים ואני עוד חולמת עליו בלילה.
אתמול חלמתי על זה שהוא נפרד ממנה בשבילי, אבל הוא לא רצה להיות איתי בסוף.
אני שוכבת במיטה והוא מציף לי את הראש, מחשבות על איפה טעיתי, ומה היה אפשר לשנות, ואיך זה היה יוצא.
בעיקר אני מתגעגעת, כבר לא אליו כמו למה שהיה ביננו. משהו שכל כך חסר לי...
עכשיו נגיד, ניסיתי להירדם ולא הצלחתי כי החתול שלי שכב לידי וקפץ מתוך שינה, וזה גרם לי להיזכר באיך כשהיינו ישנים ביחד הייתי עושה את זה והוא היה מתחרפן כי זה היה מעיר אותו.
ואז נזכרתי באיך זה הרגיש להירדם לידו, חבוקה בזרועותיו. לפעמים היינו נרדמים בכפיות, וזה הרגיש כ"כ בטוח ומדהים, עד שהיה נמאס לו והוא היה מסובב אליי את הגב.
לפעמים הייתי נרדמת כשהראש שלי על החזה הקשה שלו, שוקעת לתוך חלומות מלווה במקצב היציב של הלב שלו. "טוק-טוק, טוק-טוק." הייתי משננת ככה בראש שלי עד שהייתי נרדמת.
הייתה עוד תנוחה, שהייתה לא נוחה באופן מזעזע, אבל אהובה עליי ביותר. הוא היה מחבק אותי, היינו שוכבים עם הפנים זה לזה, רגלינו סבוכות אלו באלו והוא היה מצמיד את ראשי אל חזהו ועוטף אותי בזרועותיו. הרגשתי כ"כ בטוחה... בקושי הייתי נרדמת בתנוחה הזאת כי היה צפוף מידי, וחם מידי, אבל היה לי בה כ"כ טוב שהייתי מוכנה לשכב ככה ערה כל הלילה.
אני כבר לא זוכרת את הריח שהיה לו... את הזיעה, את הבל הפה, את הריח המשכר בשקע הצוואר. מזיכרון חד זה הפוך למין צל עמום, ואני מניחה שזה הגיוני. בכל מקרה, כבר עברה חצי שנה...
אבל אני עדיין זוכרת את התנועות שלו, את המגע שלו... המגע הראשון שאין פעם חוויתי.
ועכשיו, כל פעם שאני מתחילה לצאת עם מישהו חדש אני נהיית חולה, ואחרי זה הכל משתבש. הפעם זה דלקת ריאות. כאילו הגוף שלי מבין שזה לא בריא לי וגורם לי להתרחק...
אחרי הקשר האחרון, אני החלטתי שאני לא רוצה יותר אף אחד. זהו, אני לבד.
לא כי אני באמת רוצה להיות לבד, אלא כי אני לא רוצה אף אחד. אף אחד מלבדו.
גם אותו אני כבר לא רוצה, אם להיות כנה. היה לי קשה איתו, ורע... אבל זה היה שלי והתמודדתי, ועכשיו כזה לא שלי יותר אני בספק שהייתי רוצה לחזור למקום האפל הזה.
באיזשהו מובן אני מרגישה שאני כבר לא נראית מספיק טוב בשבילו...
אני לא רוצה שוב תירוץ לחשוב עליו יותר. שום קשר כושל לא יצליח יותר לעורר בי כמיהה אליו... לאהבה שלו.
לא יודעת מה מיוחד בה כ"כ, אבל אני מקנאת בבת זונה ששם במקומי עכשיו...
כ"כ קשה לי עכשיו.. כבר חצי שנה קשה לי.
מי יכול להגיד לי, מתי זה יעבור?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
