שנים שלא ביקרתי כאן, כנראה הכל היה אצלי או טוב מידי או רע מידי, או משהו.
אני לומדת תואר שני בסיעוד, באוניברסיטת חיפה.
אתמול קיבלתי אישור מהמרצה (הראשונה בכיתה) על ליווי בתהליך התזה, יש לי רעיון. נותר רק לבצע אותו.
רק על עצמי לספר ידעתי, צר עולימי כעולם נמלה. מנטרה שגורה בפי ומחשבותיי.
יום 1: #
התזה הולכת להיות על התמודדות עם טטרלוגיה על שם פאלוט.
מחקר איכותני.
יש למצוא מתנדבים לראיון, רופאים, הורים ואנשים שחיים עם TOF.
מאמרים על ההיבט הרגשי וסוגיות הרות גורל בנוגע לחיים עם המחלה.
כתבתי אתמול סטטוס בפייסבוק שאני מחפשת אנשים שיתנדבו למחקר, מכרה הבטיחה לבדוק במכון הטרטולוגי באסף הרופא.
חברה אחרת הפנתה אותי לעמותה סידור עבודת הלב.
התחברתי לעמותה, כתבתי סטטוס שאני מחפשת אנשים אך לא הצגתי את הבעיה שלי, שיש לי TOF.
פנתה אליי אימא בשם אורית, היא בת 33 בהריון, שאלה האם להמשיך את ההריון בחודש שישי כאשר לעובר יש TOF, לא ידעתי מה לענות לה, סיפרתי על עצמי, הפנתי אותה להתקשר לאימא שלי.
בטוחה שהייתה שיחה קשה, אימא שלי בעד הפלות, היא מתחרטת על שהביאה אותי לעולם חולה, אך גאה במה שיצא ממני.
עמי גרבר מנהל הקבוצה התקשר אליי, חשב שאני סתם אחות שמחפשת קבוצה לגלוש עליה, התנצל כאשר שמע שגם אני עם TOF, קיבלתי אישור והוא רוצה שאציין את שם העמותה בעבודה. זה דיי ברור, אנחנו עוזרים אחד לשני.
סרקתי מסמכים לבקשה למלגה באוניברסיטה. גם את אישור המחלה.
מישהי בשם אפרת, אימא לתאומים בני שנתיים עם בעיות בלב, שהייתי אצלה לפני שנה הכפישה אותי באתר העמותה. התקשרתי אלייה והסברתי את עצמי.
פרסמתי פוסט בעמוד העמותה שכתבתי אחרי הניתוח.
אני מרגישה שיש לי משהו ענק בידיים ואני מפחדת שלא אעמוד בעומס.