שמתי לב שהסיפור שלי הלך ונבלע בתוך מבוך ובסופו של דבר הגיע למבוי סתום. רציתי להודיע שאני מתחילה את הסיפור מנקודת ההתחלה, אבל פתאום, משום מקום קפצה לי המחשבה על הסיפור שכתבתי בכיתה ה'. הרעיון הכללי היה כל כך גאוני, הגאונות פשוט לא ביטאה את עצמה כמו שצריך, או שאולי הרעיון היה בוגר מדי בשביל שאני אוכל להסביר אותו כסיפור.
הסיפורים שאני כותבת היום לא כל כך גאוניים כי אני מנסה להתאים אותו שמה שיותר, לשים לב לכל הפרטים הקטנים, בלי להסתכל על הרעיון הכללי.
הסיפורים שפעם סיפרתי, הרעיון הכללי היה גאוני וגם מאוד ברור, אך לא שמתי לב לפרטים הקטנים. כיום, כשאני כבר בניתי לעלילה בסיס יציב, אני יכולה להתחיל לקשט אותה במילים, דמויות ולהוסיף נקודות מפנה דרושות וסיבות הגיוניות.
זה הכל בערך.
שיי צ'אן XD