רציתי פנימייה קיבלתי צבאית-סיפורים בהמשכים :)

אני רציתי לעלות לראות מה יש בקופסא אבל אמא קראה לכולם ללכת לאכול..
בסוף הארוחה כל אחד לקחת פינה את הצלחת שלו ופרש לעיסוקיו..אני כמובן הייתי מלאת סקרנות בארוחה וכשסיימתי לאכול הייתי מיד לחדר לראות מה יש בקוספא....
בסוף על הקופסא היה כתוב באותיות גדולות ועבות:תקראי כשתגיעי לשם!!!
הבנתי שזה קשור לפנימייה...אחרי שקראתי את המשפט הזה פשוט התחלתי לחשוד!!!!
_____________________________________________________________________________________

בדיוק שאותה השנייה שבאתי לפתוח את הקוספא, נכנס אבא ואמר:
-"הרי היה כתוב לך שם במפורש..תקראי כשתגיעי לשם! למה את מנסה לפתוח אותה עכשיו?"
-"אתה יודע שאני ילדה סקנית מדיי,אם לא רצית שאני יפתח אותה עכשיו לא היית משאיר לי אותה עכשיו על המיטה!"-התעצבני
-"טוב, צודקת!! תביאי את הקופסא נשמר אצלי בחדר עבודה.."-וחטף אותה מידי.
חשבתי לעצמי:מה כל כך סודי יש בקופסא הזאת שאני צריכה לראות את זה רק בפנימייה עצמה?!
ניסיתי להוציא את זה גם מאמא וגם מאבא,אבל לא נותר שום דבר אלא רק לחכות.....
בערב הכיתה אירגנה את המסיבה האחרונה שלנו יחד... כולם שמחו, כולם בכו...אבל הכי כולם נהנו...
התחלנו להזכר בקטעים המצחיקים והמביכים שהיו במשך השלוש השנים האחרונות...לבסוף חשבנו על לכת לראות סרט-כן היה צריך לראות איך כיתה שלמה של 40 איש התיישבה מול הטלוייזיה והתחילה לצפות בסרט...
אבל לא ידענו שהסרט שהיה מוקרן הוא סרט העיצב אחד הילדים בכיתה והוא בעצם עלינו...
פשוט במשך שעה וחצי ישבנו ונקרענו מצחוק על התנהגות שלנו בצד:
אחד עם היציאות המפגרות שלו, אחד עם הבדיחות הלא מצחיקות שלו, אחת עם הציורים על הכיתה, המורה עם הכתב המוזר והלא ברור...
בסופו של דבר ישבנו כל אחד וסיפרנו מי עובר לאן?! כשאמרתי לכיתה שאני עוברת לפנימייה.הם היו בשוק טוטלי.
-"את פנימייה?!"-באה אלייי אלינה..
-"כן, מה הבעיה בפנימייה?"-שאלתי אותה
-"סתם...כאילו את? פנימייה? זה כזה לא מסתדר לי בראש??!!"-צחקה
-"למה בדיוק?"
-"כי את תמיד היית כזאת בייתית,רגועה וזה...לא נראת אחת שיכולה פשוט לעזוב את הבית לשבוע שלם"
-"בגלל זה אני עוברת לפנימייה בשביל להתחיל להתרגל להיות לבד, ולא בייתית"-חייכתי והלכתי לכל השאר.
בסביבות השעה 10:00 התפזרנו לבתים, הגעתי לבית עיייפה, לא היה לי כוח כבר לכלום..נכנסתי למקלחת ופרשתי לישון.

יום למחרת אמא כבר התחילה לעשות לי את כל הקניות של הספרים והמחברות לבצפר.
-"את באה איתי או שנשארת בבית?"-אמרה לפני שיצאה מהבית
-"לכי בלעדיי אני יהנה לי לבד בבית!"-חייכתי
אמא הבינה לפי החיוך שהולך לקרות משהו בבית אז אמרה שאני לא יעשה שטויות...
אני כמובן כמו אלינה הגדירה אותי אתמול ילדה רגועה הייתי מאוד שקטה ולא ממש התפרעתי...
לא היה לי ממש כוח לכל התפרעות הזאת ואני כל הזמן חשבתי על אותה הקופסא.
בזמן שהייתי לבד עלה בי רעיון לראש: הרי אבא השאיר את הקופסא בחדר עבודה שלו..נלך ונראה מה יש בתוכה..ושוב כשתמיד אני באה לראות משיש בתוה מישהו צריך להגיע לבית ולהרוס לי את התוכניות.
-"מי בבית?"-שאל אבא.
-"אני ואנוכי!"- צחקתי..
-"חח, מצחיקה היום אה?"-צחק ביחד איתי
כשאבא אמר את זה התעצבנתי והצחוק שלי נעלם תוךך שניות ספורות...
-"נו מה את נעלבת כולה צחקתי איתך?!"-אמר אבא וחיבק אותי..
-"דרך אגב את מודעת לכך שנשאר לך עוד חודש עד לנסיעה לפנימייה?"-שאל
-"כן, רשום לי ביומן"-עניתי
-"מה את סופרת ימים?"
-"לא פשוט רשום לי וזהו"
כשאמא חזרה מהקניות היא ביקה לקחת את השקיות לחדר שלי ולסדר אותם, את הספרים ביקשה לעטוף בעטיפה שקנתה..
הבנתי שאני בלעטוף גרועה אז קראתי לה שתעזור לי.
אחרי שעה של עיטופי ספרים נשמע צילצול בדלת:
"-מי זה?"-שאל אבא
-"רון, סיוון בבית?"-שאל, אבא פתח את הדלת והכניס את רון לבית
-"ס-י-ו-ו-ן"-צעק לי אבא מלמטה
-"שנייה"- סיימתי לסדר את המחברות במדף ואת הספרים על השולחן וירדתי למטה.
-"היי רון, מה קורה?"-באתי חיבקתי אותו.ויצאנו לגינה..
-"טוב תקשיבי הייתי צריך להגיד לך את זה עוד הרבה זמן אבל...אני....לא יכול להמשיך ככה..אני רוצה שנפרד, ונשאר ידידים"-הביא לי נשיקה ויצא בלי שאני בכלל הספקתי להגיב... נשברתי .. לא יכולתי לזוז מהמקום..אמא יצאה אליי וראתה אותי מלאה בדמעות. היא הבינה שקרה משהו לא טוב:
-"מתוקה שליי, הכל יהיה בסדר, את רק צריכה להבין שאם הוא עזב אותך אז הוא לא שווה אותך..את לא צריכה להרוס לעצמך את המצב רוח של החודש האחרון שלך כאן בגללו. בטח בפנימייה את תמצאי מישהו יותר טוב מרון, ועוד יותר טוב שאת תוכלי לראות אותו 24 שעות כל הזמן!!"-חייכה אמא ונישקה אותי בראש. דיי נרגעתי אבל עדדין זה לא סותר את העובדה שרון היה אהבת חיי, ושכל דבר הייתי חולקת איתו, כל דבר הייתי עושה איתו. ואחרי הכל זה מה שאני מקבלת??!!

החודש עבר דיי קשה, במיוחד אחרי הפרידה עם רון..אבל עדיין הייתי חזקה בשביל להמשיך להתארגן ולסדר את הדברים לפנימייה,ביום לפני הנסיעה שלי לשם אבא הכניס לי את אותה הקופסא למזוודה והזהיר: שלא כדי לי לפתוח אותה עד שלא יגיע לשם!!!