אתה קר כמו קרח.
ואני רצה ומחבקת ומנשקת,ואתה קר.
זה כואב,וזה מושך.אני מטפסת עלייך,אתה קם.
אני מנשקת,אתה נאנח.מעביר יד על פניי,אני חייבת את המגע שלך
חייבת שתראה לי שאתה כאן איתי.
הדחייה הזאת כל כך כואבת,ומושכת.ככל שהמבט הקריר הזה נעוץ בי זמן ממושך יותר,
אני רוצה למהר ולהגיד 'אז אם כבתה האש,ביי' .בשנייה שהמחשבה עולה בראשי אתה מתקרב נושק על הלחי.
אני מביטה בך במבט שבור,עכשיו אתה סתם משחק בי.
אתה נושם עמוק תוך שאתה מלטף את הפנים שלי,עוטף את עצמות הלחיים באמצעות כפות ידיים גדולות.
אני משפילה מבט.לא מסוגלת להראות לך כמה אתה מחליש אותי.השרירים בגופי כבר מזמן נמסו,כבר מזמן אינם.
לא יכולה להתנגד,לא יכולה להגיד לך לא.אני רוצה שתגיד משהו,רק לא הקור הזה מצידך.מוכנה להכל.
מוכנה שתצעק,מוכנה שתכעס.בעיני עגל אני מביטה בך,אתה משיב מבט מקרב את השפתיים אל שלי,אני עוצמת עיניים.
מתפללת שזהו,אבל לא.אתה נאנח שוב.המשחק לא נגמר. אני קמה מהמיטה ואתה מגניב מבט אל גופי,כולי צמרמורת.
במרפסת אני מדליקה סיגרייה,מצפה שתתקרב אבל אתה כבר לא כאן.מהמרפסת אני שומעת את המנוע של המכונית שלך,
אני לוקחת עוד שאיפה ועוצמת את העיניים בצער,כשאני פותחת אותן החנייה שמתחת לבית כבר ריקה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
