כואב ומצער כל פעם ששומעים על מוות קרוב רואים מוות קרוב וכו'... משגע אותי איך אנשים יכולים להגיד שאנחנו אוהבים לשמוע על כאלה דברים בני אדם אוהבים לשמוע על מוות? לראות סבל של אחרים? חארטה עצבנית.. אולי רק מוחלקים על השכל אוהבים את זה.. אנחנו לא, אנחנו מקבלים מידיעה על מוות צמרמורות, אנחנו יכולים לעצור הכל ולחשוב על המוות רק בגלל ידיעה אחת קטנה. אפילו אנשים שלא הכרנו אישית ושמענו על מותם יכולים לגרום לנו צער, שינוי בהרגשה, הרבה מחשבות וכו'.. אפילו אנשים שלא ראינו אבל מכרינו אוהבים.. לא משנה איך תסתכלו על זה - אנשים לא אוהבים את המוות מוות זה אחד הדברים הכי שלילים שקיימים אם לא הכי שלילי כשהוא מכה, הוא מכה בכולנו. הוא צורם לנו. מוות בגיל צעיר תמיד יהיה כואב לנו לראות יותר מאשר מוות בגיל מאוחר יותר למה? כי אנחנו לא מצפים שאדם ימות בגיל צעיר, אנחנו מקווים לחשוב שאדם צריך למות אחרי הוריו, בגיל המאוחר לאחר שעבר הרבה בחייו. אבל לפעמים אנשים מתים צעירים - מסיבות שונות.. אני מאמין שהם פשוט סיימו את מלאכתם על הכדור.
ואחד הדברים שאני הכי לא סובל באנשים הוא חלשות אופי. מה שיפה באנשים עם אופי חזק, זה שגם בעת בו הם חלשים פיזית הם עדיין מלאים בעוצמה. עוצמה אמיתית, לא עוצמה פיזית, עוצמה פיזית היא לא אמיתית, היא אשליה, היא דבר זמני, שבסופו של דבר יעבור.. אנשים בעלי אופי חזק לעולם לא יפלו בפח, אנשים כאלה לא יגיעו לאותם מקומות כמו האנשים בעלי האופי החלש, אבל בסך הכל אני די מרחם על חלק מאנשי האופי החלש. הם סובלים יותר בחיים. האנשים החזקים באמת, הם האנשים שעוברים דברים קשים, שהחיים מתקילים אותם, הם נופלים ומתרסקים אבל בשנייה האחרונה עומדים על הרגליים כמו גיבורים וממשיכים לשרוד עד הגל הבא.
אז.. הזנחתי את הבלוג הזה קשות אני לא יודע בידיוק למה פתחתי אותו אני חושב שזה היה בשביל לפרוק דברים ומחשבות כי באותה תקופה הייתי צריך את זה. עכשיו זה סתם נראה דפוק. אבל אני אשאיר את הפוסטים ההם, כמחשבות שאני אוכל להסתכל עליהם מאוחר יותר ולצחוק או להגיד וואלה שכחתי ממה שעבר עליי אז. בעקרון אני לא אוהב למחוק את העבר שלי, אבל לפעמים חייבים לשכוח מדברים. את הפוסטים ההם אני אשאיר בכל זאת :P אני אשתדל פחות להתבכיין פה, כי תכלס זה לא מתאים לי, אבל אולי גם בן אדם שלא מתבכיין הרבה צריך איזה מקום לפרק הכל. ד''א כל השטויות האלה גרמו לי להזכר במשפט שאני תמיד אומר על עצמי - "לפני 10 דקות הייתי מפגר" זה לא בידיוק נכון אבל הכוונה שתמיד אחרי זמן מסוים אתה מבין את הטעויות שלך או צוחק על מה שקרה. אבל בסופו של דבר הניסיון בא עם הזמן וטעויות אנחנו עושים :P
טוב עכשיו די לחלטורות ולחפירות הלא קשורות..
אז עכשיו סוכות. ודי מיציתי את החופשה יפה.. חבל רק שלא ישבתי אפילו דקה במשהו שקשור ללימודים.. ויש גם מבחנים אחרי החופש.. יאללה אולי לשם שינוי אני אעשה את זה בימים שנותרו.
הייתי בפרוג סטייג' בכינרת באוהלים וזה.. פסטיבל ראשון שלי, אומנם אני הולך הרבה להופעות אבל פסטיבל זה דבר שונה לגמרי ועוד כלל גם קמפינג. היו לי שם חוויות חדשות זה נחמד. יחסית לפסטיבל בישראל זה היה די אחלה. היו כמה דברים שביאסו קצת, אבל הלכנו להנות וכך היה. דרך אגב החוף שם ממש ליגה יחסית לתל אביב. הפסטיבל הוקדש כולו ללהקות פרוגרסיב בעיקר פרוגרסיב רוק גם קצת מטאל. אם להיות כנה אני לא מטורף על הסגנון, פרוגרסיב מטאל יותר מדבר אליי. אבל ההופעות היו אחלה בסך הכל וגם את אורפנד לנד שהן כנראה הסיבה העיקרית שבגללה הגעתי עד לכינרת, עשו את שלהם. בכנות זו לא הייתה הופעה כזאת טובה שלהם מבחינתי, למרות שהרבה התלהבו ואמרו שזאת הייתה הופעה נהדרת שלהן וראיתי גם שאמרו הכי טובה שהם ראו. אבל אני שהייתי במספיק הופעות שלהם ונושם אותם יום יום דווקא התאכזבתי קצת. אבל זה הכל יחסי כן? כי בכל זאת זה אורפנד. מה שבטוח על אורפנד לנד ברידינג אין תחליף. וקובי התותח הודיע על הופעה בחנוכה. משהו שהפריע לי ו"הרס" את ההופעה היה הקהל. שהיה לא ממש אורפנדי ומה שאני רגיל אליו אומנם גם ההופעה בירושלים לא הייתה הכי מטאלית, אבל הקהל שם פשוט היה מעאפן. למרות שהזעתי בטירוף ונמרחתי בזיעה של אחרים.. ככה לא צריכה להראות הופעה של הלהקה האהובה עליי, אבל טוב נו היה, יצאתי משם עם חוויות ודברים מעניינים. דרך אגב לשחות בבריכה ממש קרובה לבמה ישר אחרי הופעה מעייפת ובזמן שלהקה אחרת מפציצה על הבמה זו גם חוויה נחמדה :P הדרך חזרה הייתה בערך כפולה מההלוך כי האוטו של אבא של חבר שלי נתקע כל הזמן, אבל לא נורא בכל מקרה הוא עשה לי טובה וגם ישנתי איזה שעה אז לא נורא.. בסך הכל, כל הבלאגן הזה היה שווה את הכל. אחרי הפרוג סטייג' יצא לי להעיר את אמא כי שכחתי מפתח >< וזכיתי לשיחה מעניינת ובאמת באמת נדירה עם אמא שלי, באמת שלא יוצא לנו יותר מדי שיחות כאלה דיברנו עליי, על הגישה שלי לחיים, על הגישה שלי לאנשים, למערכות יחסים, לחברים וכו' סיפרתי לה גם חוויות .. היא אמרה לי שאני בוגר מידי לגילי.. ולמדתי מהשיחה הזאת כמה דברים חשובים.
טוב תוך כדי שאני כותב את הפוסט הזה דודים שלי רוצים לצאת להסתובב. ב3 בלילה חח נו טוב שיהיה גם ככה לא היה לי סיכוי להרדם. אה כן ומשפחה זה הכי אחי, משפחה זה לתמיד.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
