אני מאוד אוהבת קולנוע, אני חושבת שזה האומנות הכי מובנת והכי מופצת,
בתיכון למדתי קולנוע, היה לנו מורה מאוד טוב וככל שהוא הראה לי יותר מהעולם
הזה, ככה הבנתי שלא הכל כמו שזה נראה בחיים.
הסרט הראשון הוא "הבחורים בחיי"
עם דרו ברימור ובריטני מרפי, דרו משחק את בוורלי בחורה בת 15 שנכנסת
להריון בשנות ה-60, גורמת למבוכה למשפחה מתחתנת רק כדי לרצות את כולם עם
בחור שלא כשיר לתפקוד של כלום. אבל לבוורלי יש חלום וזה להיות סופרת, היא
יודעת שהיא מבריקה וחכמה והיא מנסה בכל דרך לתת לעצמה הזדמנות לעתיד טוב
יותר. תוך כדי מוצגים היחסים בין האב הקשוח הבעל הלא מתפקד והבן שהיא פחות
או יותר דופקת לו את החיים. כל הסיפור נשמע מאוד כבד אז זהו שזה מה שיפה
בסרט הוא לא גורם לנו לרחם על הדמויות ואתם תמצאו את עצמכם יותר צוחקים
מבוכים. חשוב לציין שהסרט יצא ב2001 ומבוסס על סיפור אמיתי.
הסרט השני הוא הסרט שאני הכי אוהבת בעולם- נערי הכרך, של הבמאי שאני מעריצה קופולה.
הסרט יצא ב-83 והוא מספר על שתי קבוצות יריבות "הגריזרים" וה"נוצצים"
בשנות ה-60. פוני בוי הוא נער מתבגר שבא מבית הרוס, נער רגיש שכל מה שהוא
רוצה זה שיניחו לו לנפשו. אני חושבת הרבה מה עוד לכתוב על הסרט בלי להוריד
מערכו, אבל ממש אי אפשר, זה פשוט סרט שחובה לראות, יש בו משהו נוסף שלא
משנה כמה אני אכתוב עליו פה עד שלא רואים לא מבינים. אני מאוהבת בסטייל של
ה"גריזרים" האלה, מהשמות "סודה פופ" ו"פוני בוי" ועד הג'ינס הצמוד והבלורית
עם הג'יל.
והנה זה קישור לסרט ביוטוב באורך מלא:
והקטע האהוב עלי ב 16 דקות ו15 שניות, יכולה להריץ את זה הלוך חזור יום שלם.
Randy: listen, greasers, we got two more of us in the back seat Two-Bit: Then pity the back seat
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
