אני כל כך מתוסכלת למה בכלל אני קמה בבוקר? אין לי למה לקום
אני חייבת לשנות משהו בסגנון חיים שלי, אבל אני לא מצליחה.
לפעמים בא לי להיכנס כבר לדיכאון ואז יהיה לי סיבה לא לצאת מהמיטה לעולם יותר, לכבות את כל האורות ולשים את הראש מתחת לפוך.
כל התשוקה שלי נעלמה, אני מרגישה כמו איזה זומבי, שהחיים שלי מלאים עד אפס מקום זה פוגע לי בשעות שינה אני מתלוננת, וכשיש לי חיים נורמלים אני מתלוננת, אני קובעת לעצמי מטרות ואני לא עומדת בהם, אז מה יהיה בהמשך? איך לעזאזל אני חושבת שאני יהיה משהו מוצלח בחיים שאני לא מצליחה לעמוד בדברים הקטנים האלה, אני מאוד מצטערת אבל זה כמו מבחן,
אני כבר לא בתיכון! אני כבר לא הילדה הזאת שמתקשה בלימודים ועושה שטויות! ואם אני אמשיך להתנהג בצורה הב'יצית הזאת שהתנהגתי בתקופות אחרות בחיים אני גם אשאר לבד, ותכלס אני לא אופתע.
מחשבות על עזיבה שוב עולות לי לראש, אחרי שהצלחתי להישתלט אליהם, החזרה שלי מגרמניה באמת הייתה אחת התקופות הכי נוראיות שהיו לי בחיים.
וזה היה לפני שלושה חודשיים, אני כבר שלושה חודשיים בארץ, שזה שלושה חודשיים יותר מדי, אני אתן לעצמי לסיים את הרשיון לסיים את הקורס תפירה.
לשים קצת כסף בצד. וזהו אני עוזבת על אמת.
ואני בחיים יותר לא חוזרת לכאן!!! ישראל זה הבית שלי, שאני הכי אוהבת וגם הכי שונאת. זה האנשים שעושים את המקום.
בכל מקרה, אני מפסיקה להיות חפרית, דיי הגמר
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי: