Around the World

היום הייתי מזה מאושרת, באמת הייתי מאושרת. לפחות החרא הזה החזיק כמה שעות.

היה לי את הקורס שלי, שרציתי לחזור הביתה (יותר מוקדם מכולם כרגיל) גיליתי שנעלו אותנו בפנים, זה היה כל כך מעצבן.

נכנסתי לכיתה ואמרתי שאין לי סבלנות לחכות כי אני עייפה, ואז נזכרתי שבדיוק משפצים את הבניין ויש פיגומים, אז אמרתי שאני יוצאת דרך הפיגומים.

הם חשבו שאני צוחקת, אבל שפתחתי את החלון לצאת הם אמרו לי שהם לא מוכנים שאני אעשה את זה. לא רציתי להתחיל להתווכח כי אני לא צריכה עוד אנשים שיגידו שאני משוגעת. אפשר לחשוב, על הפיגומים עומדים מלא עובדים כל יום. מה הבעיה בזה?! אבל לא רציתי למשוך תשומת לב. אז אפילו לא נכנסתי לוויכוח של כן או לא.

צ'טו הביא לי מזרון של נסיכות, אני באמת נסיכה, מזרון כיף כזה. יואו. אני מזה שמחה, אני הולכת לישון טוב בלילה.

הפסקתי גם לאכול, אפילו אמא שלי אמרה לי שרזיתי המון והיא אף פעם לא אומרת לי כלום.

הגוף שלי פשוט מתפרק לגמרי, יש לי כל הזמן סחרחורות, ובחילות, אני לא יודעת כבר.

אני מתחילה לחשוב שהכאבים שלי הם באמת נפשיים. אני רק לא רוצה להשתגע.

חוץ מזה זהו. אני לא יודעת מה קורה לי, אבל משהו עובר עלי.