הכל שקט כל כך, מוחבא מתחת לערמת עצמות, שכבות רבות של עור ובשר.

כל כך שקט, אך כל כך רועם בדברים שרוצים להתעופף ולהדבק לאוזנו.

ללחוש את מה שזמן רב מדי מוחזק בפנים או מועבר לחברה טובה.

חיפוש אחרי משהו שיעשה חיוך לכמה שניות והרגשה לא נעימה כל כך, שכבר התרגלה להיות שם עד כדי התמכרות אליה.

ואז השאלה עולה.. "האם עוד יש סיכוי?".

והתשובה לא ידועה, למרות שאיפשהו ברור שהסיכוי הכי קלוש הוא רק בראשך.

שאגב כואב מרוב כל המחשבות המתרוצצות שם.

והניסיון הכושל לדמיין את הידיים המוחזקות חזק בלי טיפת דבק המחבר בינייהם, אלא אמת טהורה.. הוא עוד ניסיון כושל, שהנה הומצא.

הדרך הולכת להיות ארוכה ולא נעימה במיוחד.

בינתיים, אני לא רואה את הסוף שלה.

Can’t find the answers

 I’ve been crawling on my knees

 Looking for anything

To keep me from drowning

Promises have been turned to lies

 Can’t even be honest inside

I'm running backwards

Watching my life wave me goodbye

But if you could give me just one love just one life .(just one look)

just one chance to believe in mine.

 stupid,Dead wish i guess.