לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

אם אלה החיים...


על החיים ודברים:) אופטימי?

כינוי:  :):NONI

בת: 32

ICQ: 384200032 



פרטים נוספים:  אודות הבלוג

הבלוגים הקבועים שלי
קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מאי 2012    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

5/2012

היי


כן אני יודעת שבדף פתיחה אני יהייה אופטימית אבל היי הסתכלתי על הבלוגים הקודמים שלי איך אפשר לצאת אופטימים מדבר כזה??

 

אז הנה קטע שאני ממש אוהבת..

תהנו!

 

 

את עומדת על צוק, הוא גבוה למטה אין כלום או לפחות אי אפשר לראות את הסוף,
מאחורייך העולם, הוא רודף כועס, עצבני, נוקם לא אכפת לו העיקר השקט הרוגע שלהם לא אכפת לו אם תפלי תקפצי אם תשארי... "החלטות שלך"
מה עדיף? להשאר עם הבית ספר? עם ה"בית" "חברים" "הכעס העצב השנאה"?
או ליפול לתוך שום דבר? בלי להרגיש כלום שום כאב עצב כעס שנאה?
פשוט כלום סתם קהות חושים עוטפת מלטפת לוחשת מפתה בואי אצלי תהיי מאושרת לא שתוכלי להרגיש את זה אבל היי את לא תרגישי כלום את לא תחשבי על כלום
ואז... אך שאת מרימה את הרגל התהום מתרחקת את רודפת אחריה והיא מתכווצת ונעלמת ואין לך מה לעשות אפילו התהום נטשה אותך ואין לך כבר לאיפה לברוח או מה לעשות עם עצמך כי אין לך כבר כוח וגם לא כול כך רצון.
הקרני אור שהחזיקו אותך על הצוק עם הראש מעל המים נתנו לך תקווה?
היי ילדה גם להם יש חיים שתחררי,
גם להם כבר מתחיל להימאס להישבר ודיי בצדק..
אז את לוקחת נשימה עמוקה ואז עוד אחת ואומרת יפה שלום ומשלימה עם זה.
וקופצת,
אבל היי כבר אין תהום והצוק? הוא סתם ערמת חול קטנה היי ילדה זה לא נורא זה רק עוד זמן מה...

 

 

והשני...

 

דיי כבר נימאס לך ואת מחכה לרגע הזה שלמישהוא סופסוף יהייה אכפת שיבוא יחבק ויגיד זה בסדר אני פה להגן עלייך, להציל אותך...

אבל אין ולאפחד לא באמת אכפת העיקר שיהייה שקט,רגוע ונחמד.

אז בבקשה תשמרי את הכאב בפנים אבל בשקט שלא יפריע לאחרים תני לנו לחיות בסרט תנסי גם את זה דיי מגניב כול הדבר הגדול הזה שנקרא התכחשות...

ואת רוצה אחרת ומנסה אבל כלום לא משתנה והדבר הזה בפנים רק גדל וגדל ומתנפח ומכביד ומכאיב קצת מתחת לגרון ואת לא יודעת מה לעשות איתו עם כול הכעס התסכול העצבים שלך ואת רוצה עזרה את מבקשת אותה בכול דרך אפשרית אבל אין.. אין מי שיקשיב שיראה שאת זקוקה לזה...

 זה יעבור זה יחלוף אבל שיהייה מאוחר מידי הם יוציאו את המסכות של אוי ואי איך לא ראינו לפני? מה היא היתה צריכה עזרה למה היא לא ביקשה...

 ובכול זאת אפחד לא באמת ירים את הכפפה וילחם בשבילך אז מה עושים כשניגמר הכוח אפילו בשביל עצמך? וכבר לא בא לך כי זה לא שווה את זה ואת לא חכמה את  מתוחכמת וזה מסוג=כן להם כי הם רגילים לאחרות לא לחכמות או מתוחכמות

אז מה את עושה שכבר אין כוח אין קוך אין דרך אין מוצא.. מה את עושה?

 

נכתב על ידי :):NONI , 30/5/2012 23:09   בקטגוריות אהבה ויחסים, שחרור קיטור  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט




537
הבלוג משוייך לקטגוריות: מגיל 14 עד 18 , מתוסבכים , מוסדות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ל:):NONI אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על :):NONI ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)