אם אלה החיים...

ואי אני כול כך שונאת אותו!

ההוא שמשחק אותה אכפתי ודואג שיהייה טוב וקונה ונותן וההרגשות?

הם על הזין שלו העיקר קניתי עשיתי הבאתי אז אני אוהב..

לא אכפת לי שזו לא אהבה אמיתית אם אני משלם לה על הפלאפון או מביא לה כסף אז...

מותר לי לדבר אליה אך שבא לי ולהרביץ ולקלל ולהרוס לה עוד קצת את הדימוי העצמי שתבין שהיא דפוקה.

ולפעמים בא לי לצעוק ושהוא באמת יקשיב לא ישקע בעולם שלו

כי כן אני קצת מקנאה אני גם רוצה לצלול לעולם משלי מתי שאני צריכה או רוצה

להתנתק מהכול לשים זין על כולם על מה שהם חושבים אם הם אוהבים או לא..

וכבר לא באמת אכפת לי מה הם רוצים והשמיים כחולים והנוף הוא ים..

או יער או כר דשא ענקי ויש מנגינה שקטנה ברקע ויש מלא מלא עננים והאויר נקי   

והרוח נעימה וההרגשה כול כך טובה וכול האנשים שמסביב כול כך  אוהבים ודואגים

ואת באמת אבל באמת אוהבת את עצמך או לפחות לא חושבת שאת סתומה או

מפגרת או עוד אחת שהיא סתם שמנה ובאמת אהובה ורצויה ולא משנה לאיפה

את מסתכלת את רואה רק את מי שאת אוהבת וכול מה שאת אוהבת נמצא

בהשג יד ורק מי שאת באמת אוהבת נמצא בסביבה שלך ואת מצליחה במה

שאת עושה ואת באמת אהובה ואין כעס ואין עצבים ואת רגועה כול כך רגועה

ואפחד לא מעצבן אותך ואת יודעת מה את רוצה לעשות או מה את רוצה להגיד, או מה את מרגישה, סוג של גן עדן קטן משלך עולם מושלם...

אבל זה לא קורה כי אני לא מצליחה לברוח לעולם הזה לפחות לא מהעולם הזה

והימים שאת אומרת אוקי אני לא יהייה יותר כזאת אני עושה שינוי היום אני מרזה היום אני לא אתעצבן אני יוריד תראש ויגיד אוקי נכון אבל שוב חארטה כמו כול החיים שלך ואת יודעת את זה ואפילו הדמעות שלך בורחות ממך...

ועצוב לך כי את רוצה חיים אחרים אבל וואלה זה לא יקרה אף פעם ונדפקת עם החיים האלה שכולם מספרים לך כמה את דפוקה ואת מאמינה כי זה מה שאמרו לך כול החיים וכולם אמרו לך את זה את אז אין מצב שכולכך הרבה טועים נכון?

  ואז הוא בא אומר לך שהוא אוהב אותך אבל באמת ואת? מפחדת להאמין מפחדת לצאת טיפשה להיפגע אז את פשוט לא מאמינה...

כן אני יודעת שבדף פתיחה אני יהייה אופטימית אבל היי הסתכלתי על הבלוגים הקודמים שלי איך אפשר לצאת אופטימים מדבר כזה??

אז הנה קטע שאני ממש אוהבת..

תהנו!

את עומדת על צוק, הוא גבוה למטה אין כלום או לפחות אי אפשר לראות את הסוף,
מאחורייך העולם, הוא רודף כועס, עצבני, נוקם לא אכפת לו העיקר השקט הרוגע שלהם לא אכפת לו אם תפלי תקפצי אם תשארי... "החלטות שלך"
מה עדיף? להשאר עם הבית ספר? עם ה"בית" "חברים" "הכעס העצב השנאה"?
או ליפול לתוך שום דבר? בלי להרגיש כלום שום כאב עצב כעס שנאה?
פשוט כלום סתם קהות חושים עוטפת מלטפת לוחשת מפתה בואי אצלי תהיי מאושרת לא שתוכלי להרגיש את זה אבל היי את לא תרגישי כלום את לא תחשבי על כלום
ואז... אך שאת מרימה את הרגל התהום מתרחקת את רודפת אחריה והיא מתכווצת ונעלמת ואין לך מה לעשות אפילו התהום נטשה אותך ואין לך כבר לאיפה לברוח או מה לעשות עם עצמך כי אין לך כבר כוח וגם לא כול כך רצון.
הקרני אור שהחזיקו אותך על הצוק עם הראש מעל המים נתנו לך תקווה?
היי ילדה גם להם יש חיים שתחררי,
גם להם כבר מתחיל להימאס להישבר ודיי בצדק..
אז את לוקחת נשימה עמוקה ואז עוד אחת ואומרת יפה שלום ומשלימה עם זה.
וקופצת,
אבל היי כבר אין תהום והצוק? הוא סתם ערמת חול קטנה היי ילדה זה לא נורא זה רק עוד זמן מה...

והשני...

דיי כבר נימאס לך ואת מחכה לרגע הזה שלמישהוא סופסוף יהייה אכפת שיבוא יחבק ויגיד זה בסדר אני פה להגן עלייך, להציל אותך...

אבל אין ולאפחד לא באמת אכפת העיקר שיהייה שקט,רגוע ונחמד.

אז בבקשה תשמרי את הכאב בפנים אבל בשקט שלא יפריע לאחרים תני לנו לחיות בסרט תנסי גם את זה דיי מגניב כול הדבר הגדול הזה שנקרא התכחשות...

ואת רוצה אחרת ומנסה אבל כלום לא משתנה והדבר הזה בפנים רק גדל וגדל ומתנפח ומכביד ומכאיב קצת מתחת לגרון ואת לא יודעת מה לעשות איתו עם כול הכעס התסכול העצבים שלך ואת רוצה עזרה את מבקשת אותה בכול דרך אפשרית אבל אין.. אין מי שיקשיב שיראה שאת זקוקה לזה...

 זה יעבור זה יחלוף אבל שיהייה מאוחר מידי הם יוציאו את המסכות של אוי ואי איך לא ראינו לפני? מה היא היתה צריכה עזרה למה היא לא ביקשה...

 ובכול זאת אפחד לא באמת ירים את הכפפה וילחם בשבילך אז מה עושים כשניגמר הכוח אפילו בשביל עצמך? וכבר לא בא לך כי זה לא שווה את זה ואת לא חכמה את  מתוחכמת וזה מסוג=כן להם כי הם רגילים לאחרות לא לחכמות או מתוחכמות

אז מה את עושה שכבר אין כוח אין קוך אין דרך אין מוצא.. מה את עושה?