הציוני הקטן

היה היו פעם שלושה אחים: ימוטי, ישראל ואלון.

באחד הימים, אמא קנתה צנצנת עוגיות ומוטי וישראל החלו לריב על מי יקבל את צנצנת העוגיות.

אמא לא איבדתה את העשתונות ולאחר מספר דקות של מחשבה החליטה לתת למוטי (שהוא הבכור) מחצית

מהעוגיות שבצנצנת ולמחרת היום להחליט מה לעשות עם שאר העוגיות.

למחרת היום ולאחר הרבה סכסוכים מוטי, ישראל ואמא החליטו לחלק את העוגיות כך שישראל יקבל כ80%

מכמות העוגיות ומוטי את 20% הנותרים (ז"א מוטי מקבל 60% מהצנצנת וישראל 40%).

אלון, שעדיין היה תינוק, התעלם מהעוגיות.

כמה ימים לאחר מכן, מוטי וחבריו החלו מאיימים על ישראל הקטן מהם. אף אחד כבר לא זוכר סביב מה סבב

הויכוח הראשוני אך כולם זוכרים כי ישראל הקטון הצליח בכוחות עצמו להכניע את מוטי וחבריו ולהנצל מהמכות

שייעד לו אחיו הבכור. כנקמה, לקח ישראל על כל חבר, עוגיה.

אולם ישראל לא דביל והוא זוכר שבעתיד ירצה לשחק עם אחיו מוטי דוקים.

מוטי מאוד אוהב כדורגל וממש לא אוהב דוקים ולכן, הדרך היחידה לגרום לו לשחק דוקים זה לשחד אותו עם עוגיה.

למרבה הצער, בדיוק באותו רגע אלון נעשה מודע לעוגיות והחליט שגם הוא רוצה עוגיות. ולא סתם עוגיות, אלא את העוגיות

שישראל מחזיק כרגע ביד. ישראל כמובן לא רוצה לתת את העוגיה לאלון כי הוא צריך אותה כדי לשחד את מוטי ואם

מטרה זו לא תצלח הוא יאכל את העוגיה בעצמו. אבל אלון מתרגז והוא קורא לאמא.

מוטי, שרואה שאמא מתערבת וגם אלון רוצה את העוגיה מחליט לוותר על העוגיה ולשחק דוקים עם ישראל.

למי אמא צריכה לתת את העוגיה?

התשובה, עבור רוב האנשים, ברורה.

העוגיה שייכת בצדק לישראל מאחר והוא זכה בה כ"פרס" או "תגמול" על שהתגבר על העוינות של מוטי וחבריו

וגם משום שמוטי ויתר על העוגיה.

אולם, אם ישראל רוצה להיות נחמד, ורק אם הוא רוצה להיות נחמד, הוא יכול להביא מעט מהעוגיה שלו לאלון.

כעת בואו נחשוף את המעטה הדק שעומד מאחורי משל העוגיות.

העוגיות הן כמובן - 2 עברי הירדן (וסיני, רמת הגולן וירושלים)

מוטי - מדינת ירדן

ישראל - מדינת ישראל

אלון - הפלשתינאים

אמא - האו"ם ו\או הבריטים

מדוע כאשר מדברים על מדינות ואדמה במקום על משפחה ועוגיות השפיטה שלנו שונה? הרי המוסר צריך להיות כללי.

המשל מתאר את ההיסטוריה כמעט במאת האחוזים ולפי ההיסטוריה הזו לפלשתינאים אין שום דרישה אמיתית על שטחי יהודה ושומרון

חוץ מזה שהם חפצים בהם. אם נרצה להיות נחמדים נוכל לתת להם אבל הם גם יכולים ללכת ולהקים מדינה באוגנדה אם הם אכן עם ולא עדה.

איננו חייבים להביא להם את השטחים, השטחים אינם שייכים להם, ואין להם שום קשר היסטורי לשטחים. עצם הקיום שלהם כעם היסטורי

שנויה במחלוקת בידי היסטוריונים והם בעיקר מורכבים מבליל של מהגרים במאה הקודמת מארצות ערב השונות.

«הציוני הקטן»