| 6/2012
- גאווה. 3>
אחרי פעמיים שהייתי במצעד הגאווה ואחרי יותר מדי שיחות שניהלתי עם יותר מדי אנשים
על המצעד ועל הגאווה, על ההומואים, על הלסביות ועל כל הקהילה,
אני גאה להתגאות בגאווה, בשיווין, ובקבלה (של השונה, ולא התורה!)
אני לא לסבית או בי. סטרייטית תומכת ולא קיצונית, זו אני.
אני בעד שיוויון בין כולם, אני בעד קבלת השונה ואני נגד אפליה.
אני שונאת שאנשים שונאים את הקהילה הזאת והאוכלוסיה ההיא כשאין להם סיבה מוצדקת, או סיבה, בכללי.
אני פשוט שונאת ששונאים בלי סיבה. וכן, זה שונה כשאני אומרת כרגע שונאת, כי לעומת אחרים, יש לי סיבה.
אני שונאת שאנשים לא מנסים להבין או פשוט מוכרחים להישאר אדישים או מעדיפים לא לדעת או לשמוע פן חס וחלילה יפגעו, ייגעלו או השד יודע מה.
ולנושא שגרם לי להגיע לפוסט שכזה.. המצעד. יש לי דעות מאוד חלוקות, משונות ומגוונות לגבי המצעד, בדיוק כמו המצעד עצמו.
אני בד"כ באה למצעד כדי לתמוך, כדי להביע מחאה וגאווה.
כדי להתגאות במודעות ובשמחה, כדי ליהנות, להיפתח לשטויות, צחוקים, כיף ודעות.
זהו אולי גם המקום שלי להגיד שאני חושבת שזה מקסים האיחוד שנוצר בין כל האנשים שבאים מכל קצוות הארץ ואפילו מהעולם בשביל לשמוח, לתמוך, לחגוג ולהיות חלק מן האירוע המיוחד, המרהיב והצבעוני הזה. ובכנות אני יכולה לומר שאני חושבת שזאת אחת הסיבות לא לפרוס את המצעד הזה בכל הארץ ולהתחיל לעשות אחד כזה לכל עיר או ליותר מעיר אחת, זה עלול לאבד קצת מן המשמעות של האיחוד הזה.
אבל, גם את דעתי הזו אני יכולה לסתור בכך שאני חושבת שצריך לעשות את המצעד בערים כמו ירושלים ופתח תקווה שנחשבות לערים דתיות בעיקר ומצעד שם יכול להביע מחאה אמיתית כשבעצם בתל אביב כבר סוג של רגילים לאנשים המגוונים ולדעות המשונות.
את האמת? אני חושבת שהמטרה של המצעד אמורה להיות הבאת הקהילה למודעות, שהקהילה תהיה גאה בעצמה ושידעו שגאים בהם ושהם לא לבד. אבל כמובן גם להנות, לרקוד ולחגוג את הגאווה.
אם להיות כנה, המטרה לדעתי אולי קצת איבדה את עצמה והמצעד נהפך להיות מקום לאנשים סתם לעשות שטויות ומקום שבו הקהילה מנסה להיות שונה, כשבעצם היא כל הזמן נגד הרצון להיות שונה.
אבל שוב, את האמת?
לצערי, עם כמה שאני בעד שיווין, בעד שלום, בעד הרבה הרבה דברים ועקרונות,
אני לפעמים צריכה קצת להתאושש מהאופטימיות, לתת לעצמי סטירת התעוררות קלה, להיות ריאלית ולהבין שכל זה קרוב לוודאי לא יקרה.
צריך להתחיל מההתחלה כולם ביחד, בלי כל מיני סטיגמות וסטראוטיפים של החברה, בלי מחשבות..
וכן.. צר לי להגיד את זה, אבל מיליארדי האנשים שחיים על כדור הארץ הזה שונים ומגוונים ולעולם לא יסכימו אחד עם השני בכל דבר,
ועם כמה שעצוב לי להגיד את זה, כנראה שיש דברים שלא ישתנו ושנצטרך לחיות איתם וליהנות בכל זאת.
טוב העיקר שנהנינו, רקדנו, עשינו שטויות, צילמנו.
שנמשיך ככה, שנהיה גאים בעצמנו ושנשתדל לא לפחד להיות מי שאנחנו.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
regret nothing.