| 6/2012
סליחה אבל.. סתמי.
סליחה אבל אני בגיל ההתבגרות, גיל של חיים, הנאה, כיף, שטויות, צחוקים, חברים.
את הגיל השטותניקי וההתנסותי הזה, אני הולכת לזכור בעוד הרבה שנים,
בשנים בהם קרוב לוודאי כבר לא אוכל לעשות הרבה ממה שאני יכולה היום.
סליחה אבל אני רוצה לזכור את הגיל הזה כמשהו טוב,
כשנים שבהם ניצלתי את ההזדמנויות שלי ונהניתי בכל רגע שיכולתי, כי יכולתי.
כי זה גיל האפשרויות והשטויות וההתנסויות, כי זה גיל של הזדמנויות וניצולן וההנאה מהן.
סליחה אבל ההזדמנויות האלה? כן, אני רוצה לנצל את ההזדמנויות האלו, ההזדמנויות שלי!
כן כן, אני רוצה להתנסות, להנות, לעשות שטויות. כן אני רוצה לשתות, להשתכר, לעשן קצת, להתנסות, להשתגע.
אני רוצה ללכת לבושה איך שבא לי, לעשות מה שנוח לי, להנות ממה שמהנה אותי.
אז סליחה אבל לא באמת מעניין אותי מה את חושבת על זה,
כי אני אעשה מה שאני רוצה מתוך זכותי המלאה ומתוך רצוני המלא.
אני אעשה כל מה שביכולתי לעשות שיסווה לי הנאה,
יחמם לי את הלב ולו רק לרגע, יעלה לי חיוך על הפנים ולו הקטן שבחיוכים.
אז שוב סליחה אם את חושבת שזה לא נכון לעשות, אבל ההבדל ביני לבינך הוא שבגיל מסויים אני אזכור את הרגעים הטובים,
כי דאגתי שיהיו לי הרבה כאלה בעוד שאת.. את קרוב לוודאי תתחרטי על מה שלא עשית לפני הרבה שנים.
ושוב סליחה שאני אומרת אבל.. אני לא מתחרטת.
לימדתי את עצמי להתעלם מקיומה של המילה הזאת בלקסיקון.
ואת.. כן, לצערי את כנראה תהיי מאלה שלא ידעו ללמד את עצמם איך לא להתחרט,
בדיוק מאותה סיבה שלא ידעת ללמד את עצמך ליהנות מהרגע.
וכן, אני אולי אמות מוקדם יותר, אני אולי אחיה פחות, אני אולי אסבול קצת בדרך,
אבל מה שחשוב זה רוחב החיים ולא האורך שלהם.
ושלא תחשבי לרגע שאמרתי לך עכשיו מה לעשות,
כי רק הצבתי בפנייך מחשבות ודעות, שבכלל לא היו מגיעות אם לא היית מציבה בפניי את אלו שלך.
אז תעשי ותחשבי מה שבא לך, אבל כמו שאני לא אומרת לך מה לעשות,
אל תגידי לי מה לעשות, זהו העסק שלי, לא עניינך.
אז.. שיהיו לך המשך חיים מהנים. וסליחה אבל.. עדיף שתשתקי.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
regret nothing.