*                            *                              *

מלודי הסתכלה על הנערה החדשה שחלקה עמה את חדרה. היה לה שיער חום גלי ועיניים אפורות, היא נראתה בגילה.

"תגידי, את מכירה את טיילור?" סלסט שאלה לפתע.

"ברור, מי לא מכיר אותו?" מלודי השיבה לה.

סלסט נראתה כועסת, מלודי שאלה אותה "קרה משהו עם טיילור?" .

"בואי נגיד שאני לא בדיוק מחבבת אותו" היא אמרה, והתיישבה על המיטה שמול מלודי, פולטת אנחה.

"רגע, את רוצה להגיד לי שרבת עם טיילור?" מלודי שאלה אותה, מופתעת.

"כן" היא ענתה, לא מבינה למה מלודי מופתעת.

"אוקי, בואי נגיד שלא ממש יאהבו אותך פה." אמרה לה מלודי, וכשראתה שסלסט עדיין לא מבינה הוסיפה " הוא הבן הכי חתיך כאן, אבא שלו הוא המפקד, וכל הבנות אוהבות אותו".

" את מכירה מישהי עם שיער שחור קצר, עיניים גם כן שחורות בערך בגיל שלנו" סלסט שאלה את מלודי.

מלודי חשבה לרגע, ואז אמרה " את מתכוונת לויולה? חברה של טיילור?".

" עכשיו הבנתי, היא חברה שלו" אמרה סלסט.

"כן היא חברה שלו, שכחתי להגיד לך, אבל אם את מעוניינת יש לי הרבה בנים אחרים להציע לך" ענתה לה מלודי כשעל פניה חיוך.

"תמחקי את החיוך, אני לא מעוניינת, אבל אל תדאגי, אם אהיה מעוניינת, את תהיי הראשונה שתדע מזה. סלסט אמרה לה ושתיהן צחקו.

"אז אני מבינה שאת יודעת על כל מה שקורה במחנה" סלסט אמרה אחרי שצחקו.

"אממ... כן, אני חושבת" מלודי אמרה לה.

"אז ספרי לי על..."

                     * מנק' מבטה של סלסט           *                                               *          

הלכתי בעקבותיה של מלודי אל ביתה של רוסה, כדי להכיר אותה. מלודי סיפרה לי שהיא האישה הכי זקנה במחנה, אבל גם הכי חכמה.

 " כולם חושבים שרוסה מדברת שטויות ולא מקשיבים לה ולעצותיה. רק אני יודעת כמה שהיא חכמה." אמרה לי מלודי, ונעצרה ליד בית קטן וישן.

"זה הבית שלה?" שאלתי בתמיהה.

"כן, הציעו לה לעבור, או שישפצו לה את הבית הזה, אבל היא לא הסכימה" מלודי ענתה לשאלתי.

" אז שניכנס?" היא שאלה, ואני הנהנתי לאות הסכמה.

מלודי דפקה על הדלת החומה 3 נקישות, שאחריהן נשמע קול המזמין אותנו להיכנס לבית.

פתחנו את הדלת הישנה והחורקת ונכנסנו אל הבית. הקירות היו צבועים בצבע אפור קודר, הרהיטים היו בצבע חום, כל זה והחושך ששרר במקום השרו אווירה קודרת ואפלה. בפינת החדר על הכורסא המתנדנדת ישבה לה אישה זקנה, ששיערה האפיר כבר מזמן וקראה ספר עב כרס. מלודי סימנה לי להתיישב על הספה, בזמן שהיא בירכה את רוסה לשלום.

היא הציגה אותי בפני רוסה והתיישבה לידי על הספה. רוסה התבוננה בי במבט חושד, ואחר כך הסיטה את הוילון הכהה שהסתיר את האור מבחוץ, ואמרה לי לבוא החוצה, לגן.

עיניי שהתרגלו לחושך שהיה בבית הסתנוורו מהשמש החזקה שלהטה בחוץ. לאחר שעיני הסתגלו לאור התיישבתי על הנגנדה הלבנה לצידה של רוסה.

"אני יודעת מי את" היא אמרה לפתע.

"מה זאת אומרת את יודעת מי אני?" שאלתי, חוששת מהתשובה שלא איחרה לבוא.

"את מרגלת סלסט, ממחנה אתיקס" היא אמרה בקול בטוח.

בהלה אחזה בי, והסתכלתי לעבר ביתה של רוסה, מפחדת שמלודי שמעה את דבריה.

"אל דאגה, היא לא שמעה את דבריי" רוסה אמרה לי ובראשי צצו מחשבות, היא קוראת מחשבות?, אם כן היא שומעת אותי עכשיו?.

"אני שומעת אותך עכשיו, כן" היא אמרה לי.

אז אני יכולה לשאול אותך שאלות לפי מה שאני חושבת ואת תעני לי?, חשבתי.

"כן" היא ענתה לאחר מספר שניות.

איך ידעת את האמת עליי?חשבתי, אחוזת בהלה מעוצמת הכוח של האישה היושבת לצידי.

"את זה אני לא יכולה להסביר, אני פשוט יודעת" היא השיבה לי.

מה עוד את יודעת עליי? שאלתי דרך מחשבותיי

"הכל, אני יודעת שאביך נפטר לפני כמה חודשים, אני יודעת גם שיום הולדתך השישה עשר יחול בעוד שבוע. אני יודעת גם.." התחילה לומר אך עצרתי אותה במחשבתי. בסדר, הבנתי. אז את לא תסגירי אותי לפול ותגידי לו את האמת עליי?

"לא" היא אמרה ותשובתה הפתיעה אותי "לא, יש לך דברים לגלות לפניכן, ואני לא יהיה זאת שתעצור אותך מלגלות אותך" רוסה אמרה,קמה מהנדנדה ונכנסה לביתה.

השאלות התרוצצו במוחי ללא תשובה, מה אני צריכה לגלות?, מתי אני יגלה?, איך היא יודעת את כל הדברים האלו?.

קמתי מהנדנדה ונכנסתי בעקבותיה של רוסה אל תוך הבית, אל מלודי שעדיין המתינה לנו על הספה.

הרגשתי לא נעים על כך שהשארנו אותה כך לבד בבית החשוך הזה, והשפלתי את ראשי.

מלודי שראתה את תנועתי האחרונה, מיהרה לשאול אותי במבטה אם הכל בסדר?, ואם אני רוצה שנלך.

לא רציתי להישאר בבית הזה, הוא היה אפוף סודות ונראה נטוש, לא פלא שאיש לא בא לפה.

הודתי לרוסה על עצותיה ופניתי לכיוון הדלת בלי לשים לב אם מלודי באה בעקבותי. פתחתי את הדלת וירדתי במדרגות הרופפות שנראות כאילו עוד רגע אחד הן מתפרקות. רק עכשיו שמתי לב לעובדה שאני נמצאת פה פחות מיום וכבר הספקתי לריב עם מישהו ולגלות את זהותי האמיתית בפני מישהו. יופי סלסט, ממש יופי.

אני ממש ממש מצטערת על העיכוב... אני ישתדל שבפעם הבאה זה לא יקרה פשוט הלימודים התחילו וזה לוקח יותר זמן לכתוב פרק...

את האמת שהתאכזבתי ממספר התגובות בפרק הקודם... 

בא לכם לשמח אותי? פשוט תגיבו...

אוהבת רעות♥