לאור הכוכבים- קטע קצר

הם שכבו על השמיכה הדקה והביטו למעלה, לשמיים.

אלפי הכוכבים הזוהרים שניצנצו מעליהם הזכירו לה את עיניו הבורקות.

האור החיוור של הכוכסים הזכירו לו את האור שהיא מכניסה לחייו.

רוח קרירה ליטפה את זרועות ידיה החשופות והיא נרעדה.

מיד לאחר מכן הם היו שרויים בחיבוק חם שהציף אותם באדרנלין ובכמיהה לעוד מגע, רק עוד קצת.

הוא הביט בעיניה הבהירות בחיוך, וליטף את שיערה הרך באהבה.

היא אהבה שהוא מביט בה ככה, ככה היא ראתה את רגשותיו האמיתיות משתקפות בעיניו.

כשהוא היה עצוב האור שבעיניו כבה, אבל כשהוא היה מאושר- הוא היה זוהר כמו כל הכוכבים שצפו בהם עכשיו מלמעלה.

כשהוא הביט בה עכשיו, הוא שמח והשמחה השתקפה בעיניו הזוהרות.

היא נשכה את שפתיה עד שהחלו לכאוב, הוא היה מושלם מדי, היא לא מצאה בו אפילו לא פגם אחד.

הוא חיזק את אחיזתו בידה העדינה והתקרב אליה עוד, עד שראשיהם נגעו אחד בשני.

כל כך קרובים, שפתיו נמשכו כמו מגנט לשפתיה ולא רצו להיפרד.

הם נסחפו לנשיקה זוערת, מלאת אהבה ותשוקה- אך בכל זאת מלאת עדינות ורוך.

שפתיו טועמות את שפתיה הקטנות ורוצות רק עוד ממנה.

היא חושבת רק עליו, על שיערו הבהיר, על עיניו החומות המהפנטות, על גופו השרירי, על קמט הצחוק בלחיו- היא אהבה כל דבר בו.

בשלב מסויים הם ניתקו אחד מהשניה בצער וברצון לעוד.

העייפות החלה להשפיע עליה והיא הניחה את ראשה על השמיכה ועצמה את עיניה.

הוא חשה שהיא חמודה גם כשהיא ישנה, והביט בה בעונג תוך כדי ליטוף ידה הקטנה.

הוא התקרב אל אוזנה ולחש לה "אני אוהב אותך".

כששמעה את דבריו, עלה על פניה חיוך קטן, וככה היא נרדמה בחיקו, שבעת אהבה ומאושרת.

אז נכון, אמרתי שפרשתי, אבל דבר אחד הבטחתי- שאת הכתיבה אני לא מפסיקה לעולם!!

אז אני לא יודעת אם חזרתי לכאן או.. אבל הרגשתי צורך לכתוב קצת ולהראות לכם...

ואת האמת... התגעגעתי לכאן!

אשמח אם תכתבו לי מה דעתכם על הקטע או שסתם תספרו לי מה התחדש בישרא ;)

אוהבת♥