במשך 5 שנים אני נמצאת בישראבלוג.
5 שנים שבהן פתחתי עשרות בלוגים וכתבתי מאות קטעים.
5 שנים שבהן הפכתי את האתר הזה לחלק ממני.
וב3 שנים האחרונות הכל היה רציני יותר.
עברו עלי הרבה דברים ב3 שנים האחרונות, כיתה ט, י ויא.
במשך 3 השנים האלה הבלוג הפך לחבר הכי טוב שלי, לדבר הקרוב אלי ביותר.
המקום שבו אני כותבת כל מה שעובר לי בראש וכל דבר שאני חושבת עליו.
ופתאום אני מתעוררת יום אחד, ומגלה שהמקום הזה שהפך להיות הדבר שבעזרתו אני לא יוצאת מדעתי, בסכנת סגירה.
אני לא מסוגלת לדמיין את החיים שלי בלי ישראבלוג.
אני אשתגע.
אני אהפוך לאדם מתוסכל ומדוכא.
אני אסתגר בתוך עצמי.
לא יהיה לי איך להוציא את המחשבות שרודפות אותי.
אף פעם לא הייתי בנאדם קל
וישראבלוג הפך אותי לסבילה יותר.
כי כשאין לי אלפי מחשבות שמתרוצצות בראש ללא הפסקה, הרבה יותר קל לי לקיים חיי חברה.
וניסיתי דברים אחרים.
אתרים אחרים שמספקים שירותי בלוגים.
בלוגר, תפוז וכו'.
אף אחד מהם לא היה ישראבלוג.
אף אחד מהם לא היה הבית.
אף אחד מהם לא היה משהו שהיה לי קל בו.
ורק ישראבלוג סיפק לי את השירות של בלוג, בתוספת הנוחות.
ואני לא רוצה
ואני לא מסוגלת
לדמיין את החיים שלי ממשיכים בלי ישראבלוג.
אני לא רוצה שהוא יסגר
אבל אני יודעת שאין שום דבר שאני יכולה לעשות.
חתמתי על העצומה, אבל יש פחות מ900 חתימות עם מטרה של 10,000.
אתם, אלה שיכולים לעשות משהו, בבקשה תעשו גם בשבילי.
אני לא רוצה להמשיך בלי הדבר שהשאיר אותי שפויה בחברה הדפוקה שלנו,
בלי המקום שבו אני מרגישה הכי בנוח להגיד הכל.
אל תתנו לישראבלוג להיסגר.
הוא חשוב לי, וכנראה גם לכם, יותר מדי.
בבקשה, רק אל תתנו לאתר להיסגר.
אני לא רוצה להמשיך בלעדיו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Call Me G.