אני תמיד אומרת שאין לי מה להגיד כי אני לא חושבת יותר מדי לפני שאני אומרת משהו.

אז קודם רציתי שתדעי שאני אוהבת אותך. אבל בגלל זה אני גם משחררת אותך.

והלוואי וזה היה לי קל. אני לא מתכוונת לריב איתך את תמיד בלב שלי איפשהו.

אני חושבת אבל שאני כנראה לא במצב מספיק טוב בשבילך. כי את במצב רע ואני רק יוצאת ממנו.

אני חושבת שמגיע לך הרבה יותר טוב ואני מוודה לך שאת חושבת שאני באמת כזו טובה.

אבל אני גם כועסת שאת מעדיפה אותי כי אני פוגעת בך. את מבינה אני לא באמת שונאת את עצמי במאה אחוז.

אני מאמינה שגם את תלמדי להפחית את השנאה. אני מקווה שתלמדי לשלוט בדחפים האלו שלא נותנים לך לנוח

כל מילה שואמרים והיא פותחת את הדלת של הכעס ואת לא יכולה לשלוט בה. הייתי שם. אני חייה את זה כל יום.

אני למדתי מה לעשות ולמדתי איך להתמודד. אני אוהבת אותך מספיק בשביל להגיד לך שאני לא רוצה לדבר איתך.

לא אם אחרי כל שיחה שלנו את מרגישה רע. כי לפעמים גם אני. וכי אחרי הכל למדתי להפסיק לחשוב רק על עצמי.

אני לא רוצה להיות הבן אדם שמונע ממך להגיע לאן שאת צריכה. הלוואי והייתי האדם הזה שיכול ללכת איתך יד ביד

ולהתמודד עם הקושי, אבל כנראה שזה לא מתוכנן ככה. ותאמת אני לא מאמינה בתכנון אבל אני מאמינה בכאב.

וכואב לך. ואת האמת שגם לי. אני מנסה להיות הכי אדישה שיש ונכון ששיחררתי דיי הרבה ממך. אבל אם אני אמשיך

לא ישאר לי כלום ממך. אז אני מעדיפה שיהיה לי חלק קטן מאשר צביעות מתמשחת. כי אני יכולה להתקשר כל יום ולשאול

איך המזג אוויר. אבל אני חושבת ששנינו נמאס בזה מתישהו. אני אוהבת אותך מספיק כדי להוריד את החומות שלי

וכדי  להכאיב לעצמי טיפה ולתת לך ללכת. אני אוהבת את עצמי מספיק כדי לדעת שאני לא באמת אוותר עליך.

ושתמיד יהיו לי זכרונות ושקל להגיד וקשה לעשות. אבל אני אוכיח לך ולי שאחרי הכל אפשר לעשות את זה.

אני מאמינה בך באותה צורה שאני מאמינה בעצמי. ואת האמת זה דיי הרבה. אני אוהבת אותך כל כך שזה קצת מפחיד.

אבל אני רוצה שתדעי שאיכשהו אני תמיד שם. ואני יודעת שיהיה לך קשה בזמן הקרוב אבל זה עדיף מאשר 

כאב מתמשך. את תלמדי את זה בהמשך ואני מקווה שנחזור לדבר איכשהו מתישהו אני באמת מקווה.

והלוואי והיית מבינה כמה זה קשה לי את בחיים לא תצליחי.

אני אוהבת אותך. 

להתראות.