הרבה דברים משמחים קרו לאחרונה.
-התחלתי לעבור את הטיפול המבוקש ואני מתחילה לראות שינוי.
-אני לאט-לאט מתחילה להכיר את עצמי מחדש, מבחינה חיצונית, מבחינה פנימית ובייחוד רגשית.
-אני מצליחה לשמור איתה על קשר רציף, והכרתי מישהי חמודה בעבודה, אנחנו בע׳ה נפגשו בשבוע הבא.
-העבודה נהייתה יותר ויותר מעיקה, אבל למדתי להסתדר. למדתי שזה בסדר להגיד לא גם אם ממש אין לי כוח לעבוד. וכל מה שנשאר לי הוא למצוא מחליף ליום רביעי, כי אחותי רוצה שאצא איתה ועם חברותיה.
-אני חושבת שדי סגרתי את סיפור ״האחות הקטנה שלי.״ ואני שמחה על זה ממש. אם כי גיליתי של היזכר בה יכול להיות גם על גבול האושר, ולא רק העצב. מידי פעם אני מסכימה לעצמי לשקוע בזכרונות. עליה, עליי בהיותי קטנה ועל החיים בכלל.
עכשיו אני יותר חושבת מחשבות טובות, בלי עצב ואני נהנית להגיד לעצמי שאני גאה בי שיצאתי מהמצב הזה לגמרי לבד :))
-רצף המכתבים שלי לאלוקים ממשיך לתפוס תאוצה. זה לא בדיוק מכתבים, אלה תפילות. כשאין לי ממש חשק להתפלל בבוקר אני יושבת בשקט ומשחטות עם אלוהים, הדבר הזה גורם לי להרגיש טוב עם עצמי, מאד טוב עם עצמי :
בפעם הראשונה, מזה שנתיים, אני מרגישה ממש מאושרת. ונפתחת לחברות שלי כמו שלא נפתחתי אליהן לעולם.
אני מתארת לעצמי כאן אושר קטן, ופשוט לא רוצה שהוא ייגמר.
עכשיו, דמיינו לכם (זה בעצם יקרה ברגע שאעלה על המחשב הגדול) את השיר של שלמה ארצי, ותהיו מאושרים.
זה כל מה שאני מבקשת.
שבוע מצוין שיהיה, ושנה לועזית שמחה! :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
תקראו לזה, איך שבא לכם
