אין לי כוח ללמוד. היום הזה מדכא אותי יותר מדי. איחרתי הביתה וגרמתי לאחותי הגדולה לנקות את הבית לבד. כשהכל עדיין כואב לה מהנקיון הקשה של שבוע שעבר. די! נשבר לי. אנחנו צריכים עוזרת לבית, דחוף. כל הקטע הזה [שמשום מה, הוא מבחינתה היה קצת די מסריח] באמת לא היה בכוונה. זה היה ממש בטעות. הייתי גמורה מעייפות אתמול, ונשארתי ערה עד 12 בלילה. היא נכנסה אליי לחדר, לקחה לי את הזיכרון הנייד שלי וביקשה שאעיר אותה כדי שתוכל לבוא לטקס שלנו. שכחתי, פשוט שכחתי.
אני כותבת את זה, ואני עדיין בוכה.
זה לא נתפס! זה פשוט לא נתפס!
23,320 חללי מערכות ישראל! 2,495 נפגעי פעולות האיבה! דם נקי של נפגעי פעולות האיבה שנרצחו רק בשל היותם יהודים. דם נקי של חללי מערכות ישראל, ילדים ובוגרים, שורדי שואה ומלח הארץ, ילדים בני 20 ואנשי קבע עם משפחות.
אנשים אלה, שחירפו נפשם על הדנת הארץ והמולדת שלנו. אלה הם שנלחמים למעננו באש ובמים, בים וביבשה, באוויר ובחיל-רגלי. זה נורא אירוני שהיום בערב, אנו עומדים לחגוג את יום העצמות ה-67 של מדינת ישראל. ביולי האחרון, איבדנו 67 חיילים במהלך מבצע "צוק איתן". כנגד זה, נולדו 67 תינוקות חדשים במהלך הלחימה או לאחריה. כנגד זה, אנו חוגגים את יום העצמאות ה-67 של המדינה היום בערב. אירוני, וכל-כך כואב.
בטקס, לא הפסקתי לבכות. אני לא חושבת שיש אפשרות שתישאר עין אחת יבשה ביום הזה.
יהי זכרם ברוך.
~
חבל באמת שהעם עוצר את עצמו מלכת רק לדקה אחת בודדה. במקסימום - ליום שלם. יש אנשים שהעצירה מלכת הזו הפסיקה כאשר יקיריהם נהרג, הכאב הזה הוא מוחשי אצלם, רגיש אצלם, חי, קיים וכואב בתוכם. אני לא מבינה את היום הזה. בגלל זה אני כל-כך שונאת אותו.
אני לא באה להטיף לכם מוסר, אני מנסה להבין.
עריכה-יום העצמאות ב-67 למדינת ישראל! (01:12) :
המעבר הזה מיום הזיכרון ליום העצמאות, מביא איתו צפירה. צפירה המסלמת את המעבר מעצב לשמחה.
אמא הייתה בטוחה שזו הצפירה שמסמלת את כניסת יוח הזיכרון. מה שאומר, שמרוב הפגישות שהיו לה אתמול (21/4), באמת היא לא שמה לה שהיום עבר ממש מהר.
חזרתי לפני כמה דקות משלוש הופעות בעיר שלי. האחרונה הייתה של עידן עמדי והכניסה בי אנדרנלין מטורף, ומוטיבציה אדירה להמשיך ולהתמיד בלימודים שלי! כי הבטחתי לעצמי לפני כמה דקות, שאני אפנק את עצמי בהופעה של עידן עמדי עם סיום הבגרויות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
תקראו לזה, איך שבא לכם