הזמן הזה לטובתינו כך או כך הרי בסוף ניפול הנשמות הטהורות סביבינו ממשיכות עוד לאכול זה מבלבל וזה מתעתע אנ'לא אתן לזה עוד הזדמנות אני אשחה אל מול הזרם מקסימום בסוף אמות.
זה משתנה מול העיניים המבטים נראים שונים מי שאהב אותך לנצח כבר לא יאהב אותך לעולמים אני פוקח ת'עיניים ומסביבי רק שקט מר מה שהתחיל פתאום לצמוח בבת אחת פתאום נגמר
(קדימה הלאה - עילי בוטנר וילדי החוץ)
~
לפעמים, המירוץ של החיים נפסק. לפעמים, רק כשקורה משהו רע, את מבינה כמה הכיתה שלך מגובשת, ואת רואה שאפילו שחשבת שאת בחוץ, את בעצם בפנים. לפעמים, אני רוצה שהכל יחזור להיות טוב, בלי אסונות מיותרים.
היום היה לנו יום עיון קצרצר באזרחות. במהלכו, המון בנות יצאו ונכנסו מהכיתה, הבנתי שמשהו קורה עם אבא של חברה טובה שלי. לאחר כמה דקןת, נכנסה פמלייה של בנות והמחנכת שלי, בליווי של שיוצעת. הן הפסיקו את השיעור והודיעו שאבא של H - נפטר. בדיוק מה שחששתי קרה, בדיוק מה שכולנו חששנו קרה. אבא של H נפטר, בדיוק שנה אחרי אבא של T נפטר.
הדמעות שלי לא חיכו לשום הודעה ופשוט פרצו מאליהן. לא הלכתי ללוויה, אני פוחדת מדברים כאלה. אמא התאכזבה ממני, כי היא באמת חברה טובה, ואני באמת רוצה להיות שם בשבילה. מצד שני, אמא מבינה את החרדה שלי ממוות, ומבינה למה אני ממש לא רוצה להיות שם.
לא רציתי לכתוב פוסט בכלל, לארציתי לכתוב פוסט עד מאי, לא רציתי להיות כאן בשבוע הקרוב. ואם כבר רציתי לשבת לכתוב פוסט - לא ציפיתי שזה מה שיצא ממנו.
ברוך דיין האמת.
עריכה:
הייתי היום בשבעה. היה מתח באוויר ואווירה עכורה.
שנשמע רק בשורות טובות, אמן.
~ אני משתגעת מזה שאני לא יודעת לאיזה מחלקה שובצתי. נחכה עד שבוע הבא. שבוע הבא חודש מאי.(22:42)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
תקראו לזה, איך שבא לכם
