אז בואי ניסע לרדוף אחרי השקט...

אני לא אוהבת הגדרות בכלל.

אני אפילו אגדיל ואומר שאני לא יכולה לסבול הגדרות. הגדרות מבחינתי הן חומר לימודי נטו, מסוג הדברים שלומדים בכל השנים של בית-הספר, התיכון ואפילו כן, בלימודים האקדמיים.

המוח שלי כל-כך מלא במחשבו עכשיו, שרק המוזיקה יכולה לנקות אותו.

אני כן אומרת על עצמי שאני דתייה, אבל אני ביום-יום לא מרגישה ככה.

זה מצחיק האמת, ככל שאני מרגישה ריחוק מהדת, אחת החברות הטובות שפגשתי בלימודים מבקשת את עזרתי כדי להתקרב אליה.

אני יודעת שזאת תקופה ושהיא תעבור, אבל אני קוראת לזה יותר הרגל (העניין עם הפלאפון בשת) ולא 'תקופה'.

וזהו.

אחותי מתחתנת עוד 11 ימים, אוף, לא בא לי שהיא תלך מהבית.

לא היא ולא השנייה.