חוגגת, מילה גדולה ומפוארת, מילה שמעלה אסוציאציות לימי הולדת,חתונות,ובכללי אירועים משמחים,

אבל בשבילי החגיגה הזאת שונה מכל מה שאיי פעם הכרתי ,

אני חוגגת את ההחלטה לקום על הרגליים , ולהחליט שוואלה , הגיע הזמן שלי ,

אני הולכת לחלוק עמכם את הסיפור האישי שלי,זה לא קל,אבל זה חשוב.

חשוב לי להוכיח לעצמי שאני מסוגלת,חשוב לי להוכיח לכל אלו שלא האמינו בי,וחשוב לי להוכיח לכם,שאם אתם במצב שבו הייתי,זה אפשרי להשתנות.

הכל בעצם התחיל לפני שנה בדיוק, מיד אחרי שבועות, אחרי כמה ימים של ארוחות שחיתות כמו שרק הישראלים יודעים, החלטתי להשקל, ופתאום כאילו כל מה שהתכחשתי אליו במשך שנים התגלה לעייני,במכה אכזרית וכואבת,היישר מהשפל, החלטתי להרים את עצמי.

התהליך הזה התחיל בצורה נורא איטית ועצמאית, אף אחד לא ידע.

פחדתי להפוך לאלו שמצהירות על דיאטה ושעה אחר כך עפות על לאפה.

משום מה, זה היה שונה בפעם ההיא. המניע שלי היה חד וחלק - להיות בריאה. המראה החיצוני הוא בונוס בלבד.
הבנתי שאני לא בדיאטה, הבנתי שפשוט נמאס לי לחיות בגוף לא בריא ולאכול רק דברים לא בריאים,

הבנתי שאני בעצם משנה פה את החיים שלי.אחת ולתמיד.

אז את הפסטה החלפתי בבורגול,ואת הבורקסים והלחמניות בלחם מלא ואת השימורים למיניהם החלפתי בירקות ופירות טריים,

את הישיבה בספה כל היום החלפתי בהליכות ובחדר כושר.

ואין לתאר לכם, כמה אושר זה נותן.

בפוסט הראשון שלי , כתבתי "כשאני שוכבת לראות טלוויזיה אני מרגישה את הקפל בצוואר שלי,והוא מציק לי.אני יכול לתקוע שם שקל.ברצינות.
והצלוליטיס,והכרס,והטבור העמוק,והמידה המעיקה,והיידיים השמנות והמדלדלות כלכך,ברצינות,אני מגעילה. אני מקצינה את עצמי ככה ומדברת בצורה הדוחה הזאת כדי לזעזע אתכם,אבל בעיקר לזעזע את עצמי. אין לי מושג איך הגעתי למצבב הזה,לא הייתי כזאת,לא הייתי כזאת בכלל."

אני מאושרת לומר שהיום אני מרגישה כבר הרבה יותר טוב,השקל לא יכנס שם יותר,אני יכולה להבטיח,לעצמי בעיקר. !

את השינוי שלי התחלתי פתאום , באמצע היום ,לא חיכיתי לראש חודש ולא ליום ראשון ולא לסוף החג,

לא קראתי לזה דיאטה ולא הלכתי לפי שום תפריט או ספר.

הכוח להשתנות טמון בכל אחד, פשוט צריך למצוא אותו. אז הדרך שלי עוד ארוכה לפניי, אבל אני יודעת שהשנה הזאת, את שלי עשיתי.

וכי הבטחתי למעט הקוראים הבודדים שלי, הנה תמונות,שלי,תכירו אותי,זו אני,לראשונה בחיי,גאה להיות !

זאת אני בחודשים פברואר-מאי 2012

כאן בחודשיים האחרונים

וממש מהימים האחרונים :)

בשלב זה גם אם הם לא יקראו את זה חשוב לי להודות לכל בן אדם שעמד לצידי בדרך.

וחשוב לי להודות לכל אחת ואחד מכם שנכנסתם בטעות,שהגבתם תגובה קטנה,מילה טובה,עידוד,

תודה !

לא יודעת כמה הייתי מצליחה בלי הבלוג הזה. תודה לישרא בלוג ולכל הבלוגרים המקסימים.

אוהבת אתכם. באמת.