"מוזרה!" קול מלגלג צעק
"מכוערת!" עוד קול מלגלג
"עכשיו מבינים למה ההורים שלך עזב אותך!" מישהו צעק וכל השאר התחילו לצחוק. שילבתי את ידי כדי לא להתפרץ מזעם, אבל זה לא עזר.
"ואני מבינה למה ההורים שלכם עזבו אתכם!" התחלתי לרתוח מרוב זעם.
"טרה? בואי מייד משרדי!" צעקה מאדם וי, מנהלת בית היתומים.
עברתי במסדרון ליד מאדם וי, מרגישה שמשהו רע עומד לקרות.
"שבי!" צעקה מאדם וי והצביעה על הכיסא שהכי רחוק מהשולחן. התיישבתי והיא התיישבה מולי.
"אבל מאדם ו - "
"קראי לי בשמי המלא!" צעקה מאדם וי "את יותר לא אחת מאיתנו!"
"מה זאת אומ - "
"את, מלכת טארבי, ממלכה אבודה, ובגלל המלחמה שנמשכת כל החיים ההורים שלך שלחו אותך לכאן, 18 שנים הצטרכתי לסבול אותך! ועכשיו שאת מבוגרת, את הולכת להשתתף במלחמה! מגיע לך! עכשיו לכי תארזי מזוודות!" משוגעת על כל השכל, האישה הזאת. חשבתי והלכתי לכיוון חדרי.
"מי אתה?! עוף מהחדר שלי! ומייד!" צרחתי, איזה נער מוזר היה בחדרי, לא משלנו.
"טרה?"
"כן, טרה שלא יודעת מה תעשה אם לא תצא מהחדר מייד!" צרחתי "רגע, איך את יודע את השם שלי?! תענה לי ומייד!!"
"אני המשרת שלך, ואת מלכה."
"הנה עוד משוגע על כל השכל! אני הילדה הכי רגילה בעולם! יתומה!" צעקתי ודמעות זלגו על עיני
"את לא מבינה!" ניסה הנער להסביר "ההורים שלך, הוד מלכותם, שלחו אותך לכאן בגלל שבעולם שלנו יש מלחמה אין סופית, את כבר מבוגרת אז את תישתתפי במלחמה, ואני נשלחתי לעזור לך!"
"אתה סתם שקרן!" צעקתי בעודי בוחנת את הנער
"קוראים לי קורנליוס," אמר הנער "ואני יכול להוכיח לך!"
"כן? איך בדיוק?!" שאלתי
"תחשבי שאת רוצה להרוג אותי" אמר
"בשמחה" עניתי והתחלתי לחשוב. פתאום יצא מאיזור ליבי אש חזקה במיוחד ופגעה בקורנליוס
"זו ההוכחה. כמובן שהכוח שלך יכול לפוצץ מימד שלם, אבל את עדיין לא חזקה מספיק" הסביר "ואני צריך לעזור לך להתאמן," אמר והשתחווה.
אני יודעת שזה יותר מדי קצר, סורי ;)
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
