אתמול, כשדיברתי עם זר (כמעט מוחלט, אם נהיה קטנוניים) נפל לי האסימון.

אני רוצה לאהוב

רוצה גם אם זה פוגע בי

רוצה גם אם אני יוצאת טמבלית בסוף

ובשורה התחתונה -

אני יותר טובה מזה. אני יודעת איך אני רוצה שיתייחסו אליי ותוך כדי, איכשהו אני מאבדת את עצמי בהכל.

אז מעכשיו אני חיה למען עצמי ולא למען איזה רעיון מופשט ש-for all I know מישהו המציא אותו בשביל למכור כרטיסי ברכה ושוקולד.

יום יבוא ויהיה לי את הסיפור היפה שלי.